הרהור 10 - היכולת לבחור

בסיפור העתיק, הבהגווד גיטה (השיר האלוהי) מתקיים דיאלוג של שאלות ותשובות בין ארג'ונה- לוחם חסר דופי והאל קרישנה בדמות אדם. תוך כדי סיפור ומתוך השאלות שארג'ונה שואל את קרישנה, נפרשת בפני הקורא תפיסת העולם על פי היוגה – נקודת המוצא שלה ולאן היא מכוונת את ההולך בשבילי חכמתה.

אחת השאלות שארג'ונה שואל את קרישנה היא מדוע בני האדם חוזרים על הטעויות שלהם שוב ושוב. לפעמים הטעויות נעשות מתוך חוסר תשומת לב ולפעמים מתוך הבנה שמילים שאנחנו אומרים ומעשים שאנחנו עושים הם שגויים ובכל זאת באופן הכי טבעי הם קרו. גם אנשים משכילים ביותר טועים בתגובות שלהם, אין קשר למידת IQ.

ארג'ונה שואל שאלה כל כך חשובה וכל כך בסיסית בקיום שלנו – האם אנחנו יכולים לשנות את הטבע שלנו?

כשאנחנו עושים טעות אנחנו מיד עונים לעצמנו ולאחרים שלטעות זה אנושי, אחרת היינו רובוטים.

וזה נכון, לטעות זה אנושי.

לפעמים אנחנו יודעים כיצד נכון לפעול אבל לא רוצים לבחור בדרך הזאת, ולפעמים אנחנו גם יודעים מה לא נכון לעשות ולא מצליחים להימנע מתגובה לא נכונה. כשאנחנו טועים אנחנו בכוונה או בלי כוונה פוגעים- במישהו אחר או בעצמנו.. השאלה היא איך מצמצמים את כמות הטעויות ומגדילים את איכות הפעולה שלנו בעולם.

אני אדגיש בתחילת המאמר שלפי תפיסת היוגה פעולה = מחשבה, מילה ומעשה.

וקרישנה מסביר את התבנית של המנגנון האנושי האוטומטי ואומר שהמקור לכל פעולה הוא התת מודע. אין לנו גישה אליו ולכן התכנים שעולים ממנו לא בשליטתנו. התת מודע מורכב מהרגלים, מהטבעות ב- DNA ומי שמאמין אז גם מהטבעות מגלגולים קודמים שלנו. להטבעות בסנסקריט קוראים סאמסקרות (SAMSKARA).

אנחנו נולדים עם העדפות לטעמים מסוימים, למשחקים מסוימים, אנחנו גדלים ומעדיפים סוג מסוים של חברים, נבחר את החוגים המועדפים עלינו ונמנע מאלו שלא מעניינים אותנו ובהמשך נמשך לבני זוג שמתאימים לתבניות שלנו וכן הלאה.

הבסיס של כל ההרגלים יושב על שני כוחות נגדיים שהזכרתי בהרהורים הקודמים והם משיכה ודחייה (ראגה ו-דוושה).

כשיש לנו העדפה למשהו מסוים אנחנו נרצה לצרוך אותו עוד ולשחזר את תחושת הנועם שהוא גורם לנו. ראגה.

כשיש לנו דחייה כלפיי דברים מסוימים אנחנו נרצה להרחיק מעלינו כי הם מעוררים בנו תחושות לא נעימות. דוושה.

כאמור המארג הזה שיושב בתת מודע קובע את האופן שנפעל בכל מצב, באופן שנחווה כל חוויה, ועמוק יותר מזה- משפיע על נקודת המבט שלנו על העולם. זאת למעשה נקודת המוצא שלנו לפעולה בעולם והיא לא נגישה לנו!

הביטוי של התת מודע במחשבה, במילה ובמעשה הוא כל כך מהיר שאנחנו מוצאים את עצמנו מתחרטים לא מעט על המילים שנאמרו או על המעשים שנעשו. לפעמים אנחנו גם לא מרגישים חרטה אלא פועלים באופן פוגעני וחושבים שעשינו את הדבר הנכון.

אבל לא הכל שחור. לעיתים אנחנו גם מצליחים להבין תוך כדי סערת רגשות שתגובה מסוימת לא תועיל לסיטואציה ואנחנו מצליחים בשבריר שנייה אחרון לשנות את התגובה האוטומטית, ומאוד גאים בעצמנו שהצלחנו. אבל סביר להניח שנטעה בשיקול הדעת שוב בפעמים הבאות. זה הטבע שלנו.

אם נחשוב לרגע על סוג הבחירה, נגלה שרוב הזמן נעדיף פעולות שעושות לנו נעים מעל פעולה נכונה. ואתן דוגמא:

אתם מכירים את זה שהחלטנו שממחר נקום לפעילות ספורטיבית כלשהי לפני העבודה כי זה בריא, כי הרופא המליץ, כי זה מאפשר לי לעבד את המחשבות לפני שאני טובעת לענייני היום, כי זה הזמן שלי עם עצמי....כל אחד.ת והסיבות שלו.ה

אנחנו מתעוררים לשעון שמעיר אותנו מוקדם מדי לטעמנו, רואים את החושך בחוץ וחושבים כמה נעים להישאר במיטה החמה. מתחילות לרוץ מחשבות – למה לי לצאת? חם לי ונעים לי. אבל הבטחתי לעצמי, נשמעת זעקה פנימית, ואני מבטיחה לעצמי שאקום עוד 10 דקות שהופכות לחצי שעה ולבסוף אנחנו מוותרים ומשכנעים את עצמנו שבעצם ממחר נתחיל. וכנראה שביום למחרת נצליח לקום אבל מה לגבי היום שאחרי, וזה שאחריו? האם נצליח להתמיד? כנראה שלא. כי רוב הזמן אנחנו בוחרים במה שעושה לנו נעים ולאו דווקא במה שמיטיב איתנו.

ואם לומר את זה בשפת היוגה אז אנחנו נמשכים לתחושה הנעימה של להישאר במיטה (ראגה) ודוחים מעלינו את התחושה הלא נעימה של המאמץ לצאת מהמיטה (דוושה).

מכאן שהמנגנון האנושי האוטומטי פועל בשני שלבים: שלב ראשון הוא התת מודע והשלב השני הוא פעולה מיידית.

קרישנה מסביר שיש שלב אחד נוסף שנמצא בין השלב הראשון לשלב השני. הוא שלב המודעות.

זהו שלב מעודן וחמקמק שבו אנחנו מודעים לתכנים שעולים מהתת מודע: אנחנו מודעים לעלבון שאנחנו חשים, או מודעים להתרגשות שמציפה אותנו. אנחנו מודעים לכעס שמגיב בתוך עימות ולמילים שהיינו רוצים להגיד בחזרה. לפעמים יש לנו את יכולת השליטה, אבל שוב, ברוב הפעמים אנחנו לא באמת בשליטה ובד"כ נבחר בפעולה שהיא נעימה לנו ולא נכונה לסיטואציה. אנחנו נגיד בחזרה מילים קשות בידיעה שהן פוגעות.

ברגע השברירי הזה של המודעות יש לנו את היכולת לבחור.

רבי עקיבא אמר "הכל צפוי והרשות נתונה".

והרב לייבוביץ מפרש את המשפט הזה במילים אחרות אך דומות לאלו של היוגה;

"נאמר שחופש הבחירה אין משמעותו אלא סובייקטיבית בלבד, זאת אומרת שאין האדם מודע להכרח הפנימי שמכוחו הוא רוצה מה שהוא רוצה, ובטעות סבור הוא שרצונו הוא נקודת המוצא של התהליך המוביל מן האדם עצמו אל התנהגותו, ושאין הוא חש שרצון זה אינו אלא חוליית ביניים בשרשרת אירועים שראשיתה נעוצה במה שאין האדם מודע לו כלל?"

הרב לייבוביץ מתאר שרשרת בלתי פוסקת ומחזורית שלכאורה אין לנו עליה כל שליטה. אם כך, איך ניתן לשבור את המעגל של תגובה ותוצאה?

על ידי הגדלת השלב המודע וחופש הבחירה לבחור נכון. אימון ביוגה ובמדיטציה מטפחים את היכולת שלנו להיות יותר מודעים למחשבות, לרגשות, להרגלים. אנחנו מתחילים לזהות תבניות מחשבה ותגובה ועל ידי אימון מתמשך גוברת המודעות ויכולת השליטה.

למעשה, כשאנחנו בוחרים בתגובה מיטיבה היא מתחילה להשתרש בתת מודע שלנו, וככל שנקפיד לבחור בחירות נכונות ההטבעות בתת מודע שלנו ישתנו ויהפכו להיות הטבע שלנו ומתוקף זה הפעולות שלנו ישתנו והמאבקים הפנימיים שאנו חווים על בסיס יומיומי יקטנו.

נשמע פשוט, אבל זה לא קל, זה דורש אימון ואפשרי!

נמסטה