הרהור 12 - זה שהוא לא
ילד חמוד שאל את אמא שלו לאן הולכות המחשבות כשמתים. תסכימו שזו שאלה יפה.. אז איך עונים על שאלה כזאת מתעתעת?
צריך לחזור לבסיס. ליסודות.
היוגה טוענת שהאדם מורכב משני יסודות עיקריים – יסוד החומר (פרקריטי) ויסוד הרוח (פורושה) והם נבדלים זה מזה על פי התכונות שלהם.
יסוד החומר מגולם, זמני, בהשתנות תמידית וסופו להתפרק / להכחד/ למות.
לעומתו יסוד הרוח ההיפך המוחלט – נצחי, בלתי משתנה, לא נכחד ובלתי נגלה.
בחזרה לשאלה של הילד - לאן הולכות המחשבות כשמתים..
מחשבות נכנסות ביוגה תחת הכותרת של תנועה מנטלית ולכן בהגדרתן משתייכות ליסוד החומר, בגלל שהן מתאפיינות בתכונות של השתנות וזמניות. מחשבה מתחילה, מסתיימת ואז מתחילה מחשבה אחרת, וכך גם התפיסה לגבי רגשות וחוויות. ככאלה, הן אמורות להיכחד עם סופו של הגוף, אבל הן גם משתייכות לגוף האנרגטי שלנו, שלפי היוגה עובר לגוף אחר בלידה הבאה (ממש כמו שמורידים תוכנה למחשב חדש). לכן הן לא נחשבות להיות אותו יסוד נשמתי נצחי, בלתי מגולם ובלתי משתנה שנקרא בסנסקריט פורושה.
אז מה הוא פורושה?
אם על פי היוגה הפורושה הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו אז איך זה שאנחנו לא יודעים להצביע עליו כמו שאנחנו יודעים להצביע על הראש, על הקרסול או אפילו על המחשבות?
למח החושב שלנו (MANAS) ששייך לעולם החומר קשה מאוד לתפוס את המושג חלל אינסופי. ניקח לדוגמא כוס. בכוס יש חלל. החלל מטבעו אינסופי אבל מוגבל בגלל צורתה של הכוס. אותו הדבר לגבינו. מלאות אינסופית קיימת בתוכנו כחוויה מוגבלת של מלאות ואינסופיות. ז"א שאנחנו לא מצליחים לחוות אותן ככאלה בגלל המגבלה של הגוף הפיסי.
אחת הדרכים שהיוגה מסבירה לגבי מהו פורושה- אותה תודעה נצחית, בלתי מגולמת ובלתי משתנה היא על דרך השלילה. מה היא לא. לשם כך אביא סיפור יפה מתוך המסורת ההינדית שתחילתו באסטרונומיה ההודית.
<