הרהור 13 | ענן לא נולד ולא מת

אני יושבת על כסא וכותבת על המחשב.

הכל מרגיש מאוד מוחשי. נוכח. מוצק. בלתי ניתן לערעור.

האם התחושה הזאת היא אמת? מהי האמת ?

הפיזיקאים יטענו, בטון בטוח, שהכסא שעליו אני יושבת והמחשב שעליו אני מתקתקת

עשויים מאטומים שהם 99% חלל ורק 1% חומר. האופן שאני חווה את הכסא והמחשב כחומריים ו"אמיתיים", הם בעיקר חלל!

אפשר לומר שהחוויה הסובייקטיבית שלי עומדת בסטירה מצלצלת ביחס לידיעה האובייקטיבית!

והאמר הזה עומד על קוצו של אחוז החומר הבודד הזה.

הפיזיקה גורסת שהכל חומר. שהנפש או חלקים ממנה הם חומר שניתן לחישוב. זאת אומרת שהמח, גוש הבשר, הוא חומרה שעליה אפשר להריץ כל מיני תוכנות. במובן הזה הנפש היא תוכנה, חישוב של חלקיקים. נשאלת השאלה האם העולם הפנימי העשיר שאנחנו חווים כשאנחנו קוראים שירה או מתפללים הם בסך הכל אטומים שנעים בגוף בשר?

הענן לא נוצר ולא מת- משפט שתבע הנזיר טיך נהאת האן שמתכוון לומר שהחלקיקים של הענן היו קיימים בקוסמוס עוד לפני שהפכו לענן וממשיכים הלאה לצורת קיום אחרת כשהענן שוב משנה צורה. פרופסור אורלי שנקר, חוקרת של הפילוסופיה של הפיזיקה מתייחסת לאמירה הזאת בהקשר לתפיסת העצמי, האגו, כפי שנתפס בחברה המערבית: האמירה שאנחנו נוצרים מאיפשהו ובסוף נספגים בחזרה לתוך משהו, מצביעה שאנחנו לא שונים מענן. ובחברה שמערכת האמונות שלה האגו נתפס כמרכז חווית הקיום ובשמו מוכנים להרוג ולהיהרג, אמירה כזו אינה מתקבלת על הדעת. ועל אף שהמדע טוען שגם האגו (סך המחשבות והרגשות) הוא בסך הכל צורה נוספת של חומר, הוא אינו מיטיב לגשר על הפער שנוצר בין הממצאים המדעיים לתחושת חווית הפגיעה בדימוי העצמי של האגו.

מחובתו של המדע להסביר את החוויות, שאם לא כן, הוא סתם מספר לנו סיפור על איזה עולם בלי קשר לניסיון שלנו, שהחוויה היא שעומדת בבסיסו.

אפשר לטעון לצורך העניין שהרוח שמפעילה את המדען-החוקר גורמת לו לחוות את הניסוי באופן שהוא חווה את רוחו שלו. וכשהמדע לא יודע להסביר את החוויה שמתרחשת ברוחו של המדען אז למעשה המדע כושל בתפקידו, טוענת שנקר.

על אותו משקל המדע לא יודע להסביר את חוויית התודעה או הנשמה. מבחינתו התודעה שייכת לממלכת הרוח, ואם היא לא חומר היא לא נמדדת ונחקרת באמצעים מדעיים. כיום המדע התחיל לעשות את צעדיו הראשונים בתחומי המחקר בכל הנוגע לתודעה האנושית.

אני לא באה לצאת נגד המדע, חלילה. אני רוצה להציג אלטרנטיבה למדע. אולי עוד אמת למערכת האמונות שלנו שמתבססת על ידיעה מתוך חוויה ישירה. חווית חיבור למאגר ידע שלא זקוק לנוסחאות ואינו זקוק למיקרוסקופ ובטח לא לשורת תקציב במשרת המדען.

היוגים הקדומים, הרישים, תעדו בכתב לפני 5000 שנה את מה שהמדע היום נכשל להוכיח.

אם במדע יכול להתקיים דיסוננס בין החוויה והידיעה, אצל יוגים אלה החוויה היא הידיעה, ולא מתקיימת בה סטירה.

בוודות, הכתבים המקודשים העתיקים מציגים שני כוחות שמנוגדים זה לזה – חומרי (פרקריטי) ותודעתי (פורושה). לחומר תכונות של זמניות, השתנות וכליה, ולתודעה תכונות של נצחיות וקביעות.

אני חושבת שהכרוניקה הידועה של המדע כושלת מראש בגלל שהחומר בהגדרתו מוגבל- כי הוא בתנועה ולכן משתנה. כשהמדע מנסה לגשש את דרכו לעולמות הרוח כמו תודעה על ידי שימוש באמצעים מוגבלים, הוא נשאר ללא תשובות.

דורית לובן מתארת יפה בספרה "מתאווה לאהבה" את העולם החומרי כקורי עכביש, וניסיונות החרק שנלכד בהם להשתחרר רק מסבכים אותו יותר. נשמע מוכר? כל פעולה שאנחנו פועלים בעולם גוררת תגובה שגוררת פעולה שגוררת תגובה, ואנו מסתבכים והולכים כשהטוב והרע פוקדים אותנו כמו עונות השנה.

את צידו הנגדי של עולם החומר מתאר קרישנה לארג'ונה כך:

"אין נשק שמסוגל לחתוך את הנשמה, גם לא ניתן לשורפה באש, להרטיבה במים, או ליבשה ברוח." (בהגווד גיטה 2.23). הנשמה היא אל-חומר ואינה ניתנת להבנה באמצעים ארציים.

עולם החומר מבלבל וקיימות בו סתירות. ולרוב מי שיחפש הבנה יפנה לעולם הרוח שבו תהליך הידיעה אינו תהליך אינפורמטיבי כי אם מסע טרנספורמטיבי.

לסיכום אשתף בציטוט יפה של דורית לובן מתוך "מתאווה לאהבה" שמסכם את עיקרי הדברים שהעליתי כאן : "טובי המוחות האנושיים חוקרים כבר שנים את מבנה העולם וסוד החיים, ואף שבכוחם להמציא לנו טכנולוגיות מופלאות, ידיעתם את העולם והחיים רחוקה מלהיות מספקת. המדע ניסה לבסס עצמו על תפיסה חושית ולוגית, מתוך הנחת קיומה של מציאות אובייקטיבית המורכבת מחומר בלבד, וניתנת לחישוב ולצפי מדויקים. אלא שכיום הוא עצמו נאלץ לחרוג מהנחות אלה ולהתקרב יותר ויותר להנחות המטפיזיות שעיצבו את התפיסות הרוחניות מאז ומעולם, כגון קיומה של תודעה כאלמנט נפרד מחומר, ואולי אפילו כבסיס לחומר".

אמת היא אמת רק כאשר היא אבסולוטית, ואינה עומדת ביחס ל-, כפי שהמדע מבסס את טענותיו.

האמת אצל החוקר הרוחני מתגלה על ידי התנסות ישירה אותה ניתן להשיג באמצעות אימון בטכניקות וגישה לידע העתיק-הוודות.

נמסטה