החיים הם דינאמיים - נעים ומשתנים ללא הרף על רצף כלשהו. אף רגע, דומה ככול שיהיה, אינו בדיוק כמו הרגע שקדם לו. ועם זאת, נראה שרצף השגרה, אותו אנו חיים מידי יום, נשאר בעינו, במעין חזרתיות קבועה.
כל יום אנחנו מתעוררים בבוקר, קמים מהמיטה, מצחצחים שיניים, מתלבשים, מתארגנים, אוכלים, הולכים לעבודה…כל יום, אותן הפעולות, באותו הסדר. וגם אם הסדר טיפה משתנה לפעמים, והפעולות טיפה משתנות - כי היינו צריכים לערוך התאמות מיוחדות לאותו יום מיוחד או לשמוט פעולה אחת או שתיים - יש היגיון מסויים בפעולות הללו ובסדר שלהן, שמובן לנו.
כל יום, אותן הפעולות, באותו הסדר, ועם זאת, אף יום, לא לגמרי דומה לקודמו. אף פעולה, אינה בדיוק אותה פעולה. כי החיים משתנים ואנחנו משתנים, כל יום, כל רגע, כל נשימה.
הרבה מהאנרגיה שלנו, מוקדשת לניסיון המאתגר, לסנכרן את כל הפעולות יחדיו, בשביל ליצור רצף אחד - הניסיון להשחיל את כל הפעולות, דרך חוט אחד ולצור שרשרת הגיונית של פעולות. הרבה מהפעולות ביומיום שלנו, קורות בצורה אוטומטית - נשימה, תנועה, מבט, פעולות החזקה בתוך הגוף.
ישנם ימים מהירים ויש כאלה איטיים, בהתאם להשתנות שלנו ושל החיים. כשהם מהירים, יהיה קצת יותר קשה, לסנכרן בהרמוניה, את כל הפעולות, ולכן, הרבה פעמים, אנו רוצים להוריד את קצב החיים, בשביל לנשום יותר טוב, להביט ביתר בהירות ולנוע באיטיות, בכדי למצוא את הסנכרון ההרמוני ביותר.
זו חקירה אין סופית, שמצריכה התבוננות על כל פרט ופרט בחיים…חקירה שבוחנת בכל נשימה, מה השתנה ומה נשאר בעינו. חקירה שמפתחת מודעות לכל הפעולות האוטומטיות - נשימה, מבט, החזקה פנימית, תנועה - ומנסה להשיג שליטה על כל אלו ולסנכרן אותן בהרמוניה.
כזו היא האשטנגה - דינאמית, משתנה, בעלת רצף תנוחות קבוע, שמבוצעות בסדר קבוע, אבל לא חקוק בסלע, אלא עשוי להשתנות ואני עורך בו התאמות, שיתאימו לי לאותו רגע מיוחד, שכמוהו לא יחזור. פשוט כי אני משתנה והחיים משתנים, כל הזמן. אני משתנה בין תרגול לתרגול וגם בזמן התרגול עצמו.
ישנה חזרתיות ברצף התנוחות וישבו היגיון ברור. ואף על פי כן, אף תרגול לא דומה בדיוק למשנהו, אף תנוחה לא דומה לקודמתה. יש מודעות ובדיקה של הפרטים הקטנים - אלה שמשתנים ואלה שלא. מאחר ואנחנו כל הזמן משתנים, החקירה נמשכת ונמשכת.
אין דרישות ונוקשות. האשטנגה רכה, מאפשרת וגמישה. לכל תנוחה או תנועה, יש וריאציה רכה יותר וכל תנועה, ניתן להאט יותר, ואף לשמוט תנוחות, במטרה להתאים את התרגול למצב הספציפי שלנו באותו רגע.
אבל יש דבר אחד, שהאשטנגה כן מבליטה אותו ושמה עליו דגש רב יותר - הסנכרון בין נשימה, תנועה, בהאנדות (החזקה פנימית), ומבט. המשחק הזה עם כל הכדורים יחדיו, בניסיון למצוא סנכרון הרמוני, ושאף כדור לא ייפול, דורש הרבה מודעות וריכוז ולכן גם משפר את המודעות והריכוז. למרות החזרתיות, משחק הסנכרון עם כל הכדורים, שומר שהמתרגל לא יתרגל על אוטומט כמו רובוט, אלא יהיה כל הזמן במודעות ובחקירה.
זוהי האשטנגה - תנועה חזרתית על רצף הגיוני, לשכלול הריכוז והמודעות. זו חקירה עמוקה של מודעות - לכל נשימה, לכל תנועה, לכל החזקה פנימית, לכל מבט - ומציאת איזון הרמוני, במטרה להיות בהתבוננות במשתנה, בשביל למצוא ולהתקרב אל העצמי הקבוע, הנצחי והלא משתנה.
נמסטה
Comments