
על שלושה עקרונות בנוי תרגול האשטנגה-ויניאסה יוגה: באנדות (מנעולים אנרגטים), דרישטי (מבט) ותנועה עם נשימה (ויניאסה)
המאמר הזה מתייחס לעיקרון השלישי, הויניאסה, מנקודות מבט שונות ומסביר את הקשר ההדוק שבין תנועה ונשימה.
אנחנו פועלים בעולם ולפעולה שלנו יש ביטוי תנועתי. אנחנו מתהלכים על הארץ ביחס לכח המשיכה ובהתאם לייעוד שלנו, ורבדים אלה בדיאלוג תמידי. הרגליים נושאות את משקל-הגוף ונעות לכיוונים שונים ועוזרות להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. אך ההחלטה לאן לזוז מתרחשת במקום אחר בגוף, כפי שנראה בהמשך.
חלק 1 | תנועה
ברמת האנטומיה התנועה מתרחשת דרך הרגליים שבנויות משלד שנושא את משקל הגוף וכשלעצמו הוא פאסיבי לחלוטין. השרירים והגידים שמחוברים לשלד מפעילים ומניעים אותו, והמפרקים מאפשרים את פוטנציאל התנועה לכיוונים שונים.
אנטומית, הרגליים מסתיימות במפרק הירך – מפרק גאוני שעשוי ממכתש שיוצרות עצמות האגן, וכדור בראש עצם הירך שיושב בתוך השקע ומאפשר תנועת גפיים בזויות שונות – לפנים, לאחור, החוצה, פנימה, לצדדים ובמעגלים. כל העסק מחובר ונתמך על ידי רצועות וגידים כדי לשמור על יציבות המפרק.
לשם הליכה מספיק שהרגליים יהיו מקבילות זו לזו כדי לנוע קדימה.
חלק 2 | כח
כיצד משתנה מנח הרגליים כשאנחנו רוצים להרים עצם כבד? הרגליים נפתחות לפיסוק רחב. וזאת למה? משתי סיבות; האחת- כדי להגדיל את היציבה, ז"א שעל ידי הגדלת המרחק בין הרגליים וכיפוף הברכיים משקל הגוף נע לכיוון הרצפה ויכולת היציבה גדלה. הסיבה השנייה קשורה ליכולת להפעיל כח חזק יותר.
נדמיין לרגע עמידה ברגליים ישרות ומעט פסוקות, כמו בפרסריטה. הן מזכירות שתי צלעות של משולש, ואפשר לדמיין שהצלע השלישית עוברת בקו דמיוני בין כפות הרגליים. המשולש הוא המבנה היציב ביותר בטבע כאשר הצלעות נחות אל תוך עצמן ונפגשות בנקודת הקודקוד.
בחינה של המבנה האנטומי תגלה שהקודקוד לא יכול להיות במפרקי הירך משום שיש שני מפרקים ואנחנו מחפשים נקודת קודקוד אחת שמחברת את שתי הרגליים.
נסו לעמוד ברגליים מעט פסוקות והביטו על הרגליים, צלעות המשולש, ונסו להמשיך קווים דמיוניים שעולים במעלה האגן ונפגשים באזור הטבור.
נקודת הטבור נחשבת במסורות לחימה רבות לנקודת הכח של הגוף. מקום משכנו של הצ'י או הקי או הבאנדה ביוגה. האודיאנה באנדה – המנעול האנרגטי השני מתוך השלושה באשטנגה-ויניאסה שוכנת מעט מתחת לטבור. הפעלת האודיאנה באנדה מתרחשת באופן מודע ונשתמש בה בעת תרגול בזמן נשיפה ובביצוע תנועות גוף פריפריאליות תוך שמירה על מרכז יציב, או במעברים - מכלב מביט מטה לישיבה ולהיפך, או מכלב מביט מטה לעמידות ידיים. הפעלת אודיאנה באנדה מעלה את הכח במרכז הגוף ומאפשרת להניף את הגוף כנגד כח הכבידה. זאת אומרת שנקודת הכח, קודקוד המשולש שיוצרות הרגליים, נמצאת באודיאנה באנדה שבבטן התחתונה.
חלק 3 | יציבה
השריר העיקרי שמרים את הירך לפלקשן (מקרב את הירך לכיוון הגוף להליכה) הוא שריר האיליופסואס שאני כל כך אוהבת לחקור. נקודת האחיזה של השריר בחלק הפנימי של הירך ונקודת ההתחלה שלו בחוליה T12 (ממשיך ונאחז גם לחוליות נמוכות יותר). זה השריר היחיד שמחבר בין החלק העליון לחלק התחתון של הגוף, וככזה השפעתו על איכות התנועה שלנו מכרעת.
אני יכולה לדבר על השריר הזה ולא לסיים אבל זה יהיה במאמר נפרד. לצורך עניינו נבין שכיווץ של השריר מרים את הרגל להליכה.
תחילתו של השריר בנקודה אחת (T12) ואחיזתו בכל רגל בנפרד מזכירה את צורת המשולש שהזכרתי קודם כמבנה היציב ביותר בטבע. תחשבו על עמוד השדרה כעמוד מרכזי של אוהל שזקוק לשני חבלים הנמתחים לצדדים כדי שלא ייפול. באותו האופן פועלים שרירי האיליופסואס (והאיליאכוס שמצטרף אליו) על יציבות הגב וכפועל יוצא על חופש התנועה שלו. משולש זה חופף עם המשולש הרגליים התחתון ממנו וביחד הם מניעים כח, תנועה ויציבה ממרכז הגוף.
חלק 4 | נשימה ופראנה
כדי שתהליכים יתרחשו הגוף צריך פראנה, אנרגיה. בין היתר ואולי החשובה ביותר בתהליך ייצור הפראנה היא הנשימה. הסרעפת הוא שריר מרכזי במערכת הנשימה. בעת הפעלת שריר הסרעפת (כיווץ השריר) נוצרת שאיפה (כניסה האויר), אז הסרעפת יורדת למטה ואויר נכנס לריאות.
נשימת תרגול מומלצת היא אוג'אי, הידועה בשמות נשימת אוקיינוס או נשימת הניצחון, ועל איכויות הנשימה הזו ארחיב במאמר נפרד.
הסרעפת מתחברת לעמוד השדרה בחוליה T12 שהיא גם נקודת החיבור הראשונה של האיליופסואס.
מיינדבלואינג! ולמה? כי תנועת הסרעפת- שאחראית על פעולת הנשימה, איכות הנשימה ואורך הנשימה- מחוברת בקשר הדוק ובלתי נפרד מתנועת הרגליים. לכן אפשר לומר שהאנרגיה הראשונה, הניצוץ לתנועה מתחיל בחיבור של הסרעפת והאיליופסואס.
כיווץ של שריר האיליואפסואס בסנכרון עם השאיפה (כיווץ הסרעפת כלפי מטה) יוצרים סנכרון של תנועה עם הנשימה ועם רבדים עמוקים יותר בקיום שלנו כפי שנראה בחלק האחרון והסוגר בשרשרת גוף- תנועה גוף-נשימה. בנשיפה האודיאנה באנדה מופעלת וכפועל יוצא היציבה מתהדקת והפראנה נעה בגוף. הכל מתחבר וקשור זה בזה.
חלק 5 | כוונה
לא רחוק משם ומעט למעלה מ T12 יושב הלב שגם קשור קשר ישיר למערכת הנשימה ולאספקת הדם והאנרגיה לשרירים. לפי תפיסת מערכת היוגה הלב הוא משכן הכוונה. כיצורים פועלים ובעלי כושר ביטוי בעולם ככל שאנחנו מכווננים יותר אל הלב כך הפעולה שלנו הופכת להיות טהורה יותר. הביטוי הנקי ביותר של הלב הוא הבהקטי יוגה. היוגה של ההתמסרות. פעולה לא אנוכית שאיננה משרתת את האגו הפרטי.
בתרגול יוגה לכוונת המתרגל יש חשיבות גבוהה. תשאלו את עצמכם מה המוטיבציה שלכם לתרגל. האם לשם השגת התקדמות אל עבר תנוחות מורכבות יותר? האם בשביל לשמור על בריאות גופנפש? או שאתם מתרגלים קארמה יוגה, זאת אומרת, מתרגלים לשם התרגול ללא היאחזות בפירות התוצאה.
כל אחת מהתשובות תניב כוונה אחת שתוביל לצורת נשימה מסוימת ולאיכות פראנה שונה שתשפיע על הבנאדה- הכח (או כוחניות) ותקבל ביטוי באופי התנועה - מיטיבה (מימוש הביטוי העצמי) או לא מיטיבה (חוסר כיוון בחיים /פציעות בגופנפש).
הבנת הקשר בין מערכות הגוף הגסות והמעודנות לבין התנועה הפיזית והאנרגטית שלנו היא המפתח לתרגול מיטיב ופוטנציאל לטרנספורמציה בכל שאיפה ונשיפה. כשנרד מהמזרון נוכל להמשיך להדהד את השאלה מה הכוונה שלנו בכל פעולה שאנו עושים ביומיום ונבחין לאן ישאו אותנו הרגליים.
נמסטה
Comentarios