top of page
Search

הרהור 18 | פיזיקה קוואנטית ויוגה

Updated: Aug 21, 2022



יוגה וטבע. הגוף הוא השתקפות של האלמנטים המגולמים בטבע. כשמבלים בחוץ יש תחושת שלווה, והשפעה טובה של אויר צח ואור השמש על הגוף. עד כדי כך שמרגיש הכי טבעי לתרגל בחוץ – בחוף הים, בצילה של חורשת אקליפטוסים, או על פסגת הר.

עם זאת, יהיו מי שיסכימו איתי שלתרגל בחוץ זה לא תמיד נעים. חם מדי, או לח מדי, או קר מדי, או יתושים מדי, או רוח מדי.. כמעט תמיד יש משהו שמסיט את הריכוז מהתרגול, ואנחנו הופכים עסוקים יותר באי הנוחות מאשר בתרגול. הסיבה הנוספת היא שאנחנו קלים מאוד להיסחף אחרי החושים שלנו. קלים מדי אפילו. כל רעש- מכונית צופרת, קריאה מרחוק, תנועה בזווית העין, ריח צ'יפס מטוגן מיד מסיטים את נקודת הפוקוס אל האובייקטים שנקלטים בחושים, ואנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים בסביבה ופחות בתרגול.


לא סתם בספרים העתיקים של היוגה מתארים את מרחב התרגול של היוגי בתוך בקתה. יכול להיות שזה נועד כדי לשמור עליו מפני חיות טורפות. אבל לעניות דעתי זה לא רק בגלל זה, אלא בגלל הסיבות שציינתי קודם, כדי למנוע ממנו את כל הגורמים שמסיטים את תשומת הלב מהתרגול.

ואולי יש עוד סיבה שאינה נראית לעין? לפיזיקה הקוואנטית יש את ה-תשובה, שכמו חיכתה להתגלות בפנינו.

איך פיזיקה קוואנטית קשורה ליוגה? יגידו יודעי דבר שהכול קשור בהכול. וזה נכון.

נצא למסע קטן כדי להבין מהי פיזיקה קוואנטית ולנפלאות הדואליות (סופרפוזיציה) שהיא מציעה.


כל דבר ביקום מכדור כדורגל, עצים וכמובן בני אדם בנויים מאותם חלקיקי חומר וגל. העור, העצמות השרירים והתאים בנויים מחומר. אבל הקול שלנו, המחשבה ויכולות השמיעה והראייה מגיבים לגלים. לגל ולחומר מאפייני התנהגות שונים. בניסוי הבא מסבירים המדענים מה התכונות שמאפיינות כל אחד מהם, וכיצד הם מתנהגים כאשר מנסים למדוד אותם. או במילים אחרות, להתבונן עליהם.


אנחנו מזהים חלקיקים בקלות באובייקטים מוחשיים. מהיכרותנו עם אובייקטים, אנחנו יודעים שהם נייחים, זאת אומרת שנמצאים בנקודה אחת בזמן נתון. אפשר לומר שחלקיק נמצא 100% במקום אחד ו 0% במקום אחר בנקודת זמן. בגלל שהוא לא זז, אי אפשר לדעת או למדוד את כוח התנופה שלו.

גלים אנחנו מכירים מאדוות של מים, גלים של אור וקול. יש גלים שלא ניתן לראות, אבל ניתן למדוד. בגלל שגל קיים בצורה של תנועה, אפשר למדוד את מהירות התנועה שלו, אבל אי אפשר למדוד או להצביע על המיקום במדויק שלו, כי הוא כל הזמן בתנועה במרחב. ההפך מחלקיק.


חלקיקים וגלים פועלים בצורה שונה במרחב ובמזמן. לכאורה. מה שהפיזיקה הקוואנטית חושפת, שחלקיקים מתנהגים כמו חומר אבל הם באותו הזמן מסוגלים לנוע גם כמו גלים. אז האם חומר הוא חלקיק או גל? ומתי הוא מחליט לשנות את ההתנהגות שלו, ואיך כל זה קשור ליוגה?

עוד רגע...

בניסוי שבא למדוד את פעילות הגל והחלקיק העמידו קיר עם חריץ אנכי ומאחוריו, במרחק לא גדול, הניחו קיר נוסף. מול הקירות העמידו מכונה שיורה גולות, כאלה כמו שילדים משחקים, וירו אותן אל עבר החריץ שבקיר הקדמי. הגולות שעברו דרך החריץ יצרו על הקיר האחורי העתק דומה לחריץ אנכי שדרכו עברו, והתבנית שהתקבלה היתה של פס אחד, כפי שניתן היה לצפות שיקרה. כשעשו את הניסוי עם שני חריצים, נוצרו שני פסים, גם כפי שניתן היה לצפות שיקרה.


את אותו הניסוי עשו עם גל אור של קרן לייזר. תדמיינו שקרן הלייזר מוקרנת לאורך כל החריץ והיא נעה קדימה בצורת אדוות, כמו שגל נע במרחב. גל האור "נשבר" במפגש עם החריץ אבל ממשיך לנוע שוב כגל, ופוגש את הקיר האחורי. בגלל צורת הגל יש לו נקודת מפגש אחת עם הקיר, שתשאיר תבנית של פס אנכי, בדומה לפס של הגולות.

מה קורה כשיורים גל דרך שני חריצים? זה פשוט מאוד: גל האור "נשבר" במעבר של כל חריץ ונוצרות התאבכויות (מפגש בין גלים). זאת אומרת שכל חריץ הופך להיות מקור של הגל, והמפגש של שני הגלים מייצר עוד ועוד גלים (התאבכויות מרובות) שיופיעו כפסים מרובים על הקיר. וגם את זה המדענים ציפו לקבל.


הניסוי הזה הדגים את ההבדל בין התנהגות של חומר והתנהגות של גל. וזה חשוב כדי להבין את הצעד הבא בניסוי. תישארו מרוכזים כי עכשיו הכיף מתחיל.

אז למדנו מהניסוי שהמעבר של חומר בשני החריצים יצר שני פסים והגלים יצרו הרבה יותר פסים בגלל מה שנקרא תבנית הפרעה או התאבכות מהתנגשות האדוות שיצרו עוד ועוד גלים ועוד נקודות מגע עם הקיר.

עד כאן זאת פיסיקה פשוטה.


בואו ניקח את זה אל הפיזיקה הקוואנטית.

אלקטרון הוא חלקיק קטנטן של חומר שנמצא בגולות, בעצים, כדורים ובני אדם.

כשהמדענים ירו אלקטרונים (חומר) דרך חריץ אנכי אחד, הם קיבלו צורה של פס אחד - בדומה לפס הגולות. ובמקרה של שני חריצים הם ציפו לקבל שני פסים, גם כמו בניסוי עם הגולות. אלא שבמקום זה האלקטרונים יצרו תבנית של התאבכות, בדיוק כמו שיצר הגל! זאת אומרת שכשהם עברו את שני החריצים, נוצרה תבנית של התנגשות כמו בגלים שיצרו הרבה פסים.


איך יכול להיות שחלקיקים של חומר נעים כמו גל? זה לא הגיוני! הפיזיקאים חשבו שבגלל שהם ירו הרבה אלקטרונים ביחד, הם כנראה הפריעו ונתקלו אחד בשני וכתוצאה מהפגיעה נוצרה תבנית של גל. אז הם החליטו לירות אלקטרון אחד בכל פעם ולבודד את האפשרות של התנגשות. ונחשו מה? נכון, האלקטרונים עדיין יצרו תבנית של גל. המסקנה עוד יותר מרחיקת לכת. כי אם הקרן מכוונת לחריץ אחד, זה מצביע על כך שהאלקטרון הצליח לפצל את עצמו ולעבור באותו הזמן בחריץ השני וליצור התאבכויות עם עצמו! למצב הזה קוראים סופרפוזיציה בפיזיקה הקוואנטית: מצב שבו האלקטרון יכול להיות בחריץ אחד, גם בשניהם ביחד, וגם באף אחד מהם. זאת אומרת שכל האפשרויות מתקיימות בו זמנית. השאלה איזו מהאפשרויות תתגלם בפועל. המדענים המבולבלים החליטו לבדוק את העניין והעמידו חיישן שיתעד את את התופעה, בתקווה שיספק לה הסבר.

אבל העולם הקוואנטי הרבה יותר מסתורי ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין.

כי ברגע שהם הניחו את מכשיר המדידה וחזרו על הניסוי, האלקטרון חזר להתנהג כמו גולה, כמו חומר. זאת אומרת - עבר דרך שני חריצים ויצר תבנית של שני פסים על הקיר, ולא דפוס הפרעתי של הרבה פסים!!! מה????! מבולבלים? חכו....


לא ניתן לדעת מי בחר בשביל האלקטרון איך הוא יתנהג, אבל ברור שהצבת החיישן חוללה את השינוי. כאילו, או שלא כאילו – מעצם הנחת החיישן האלקטרון החליט בכוונה להתנהג בצורה שונה, מודע לעובדה שצופים בו ולכן משנה את תבנית התנועה שלו. כי ברגע שהמדענים הוציאו את מכשיר המדידה האלקטרון חזר ליצור תבנית של חומר. בלתי נתפס! מה שחשוב להבין בהקשר שלנו הוא שהצופה או נכון יותר לומר שעצם הצפייה השפיעה על התוצאה.


מאסה של גוף האדם גדולה מדי בשביל שתופעה כזאת תתגלם בו באופן מובהק. אבל מחקר שנעשה על ידי חתן פרס נובל רוג'ר פנרוז מעלה השערה שההשפעה על אלקטרונים יכולה להתבטא ברמת האברונים* במח (*תחנות הכח בתאים), ובזכות המבנה שלהם יכולה להתרחש במח תופעה של סופרפוזיציה. לפי התיאוריה של פנרוז בשלב מסוים תקרוס הסופרפוזיציה למצב אחד, וזה, לטענתו, אמור להיות המקור לתודעה במוח. אז האם כשאנחנו מתרגלים במקום פתוח ישנו הפוטנציאל שחלקיקי החומר במח שלנו מסוגלים לזהות מבטים ויחליטו להתנהג אחרת? אולי.....


אפילו אם נבחן את האמירה הזאת ברמה פסיכולוגית פשוטה, כשמישהו מסתכל עלינו ההתנהגות שלנו משתנה - בצורה מודעת וגם לא מודעת. מי שמתרגל לבד בבית מכיר את ההבדל בין תרגול עצמי ותרגול עם קבוצה. מצד אחד יש לקבוצה כוח והאנרגיה שלה יכולה לדובב את התרגול שלנו, ומצד שני האם התרגול נשאר נקי וחף ממעורבות האגו? בכל מקרה, הפן ההשוואתי כמעט בלתי נמנע ומתוכו עולה שיפוטיות. מה שעכשיו למדנו הוא שגם כשאנחנו לא מודעים שמסתכלים עלינו, החלקיקים הקטנים שמרכיבים את הגוף החומרי – הם שהופכים באופן כלשהו למודעים.

מאז התיאוריה של פנרוז הופרכה, אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה, אלא רק שעוד לא הצליחו להוכיח אותה בפרמטרים שהוא הציב. ועדיין - אם נאמר שברמה הפילוסופית האלקטרונים יודעים להבחין שמישהו מודד אותם זאת אומרת שישנה ידיעה, זאת אומרת שישנה אינטליגנציה שמצביעה על יודע. ויש מי שמבצע את פעולת ההתבוננות.


יוגה היא פילוסופיה שמבוססת על התנסות ישירה. המצב שציירתי מתאר את נקודת המבט של היוגה לפיה מתקיימים שלושה אלמנטים בו זמנית- הרואה, הנראה והראייה. (יודע, ידוע, ידע). בד"כ הכוונה למצב של התבוננות פנימית, אבל לצורך העניין שלנו היום, נפנה את המבט החוצה.

כשאנחנו (הרואים) מתבוננים (הראייה) במישהו (הנראה) - בלי ידיעתנו אנחנו משפיעים עליו. כנראה שלא נדע בדיוק איך ההשפעה מתורגמת, אבל גם ביהדות ובדתות מקבילות מכירים בכוחה של עין רעה.


כל צורות החיים ביקום הן התגלמות של הכוח היוצר. מידת ההתגלמות והיקפה תלויה ברמת התבונה שמגלמת את עצמה. יש הבדל בין תבונה של צמח לתבונה של חיה, ובין תבונה של חיה לתבונה של בן אדם. ההבדל כל כך גדול עד שאנחנו חושבים שלצמח אין תודעה, אבל מאחר וצמח בנוי מאותם אבני יסוד של בני האדם, גם בו יש יכולת תבונית כלשהי. גם החלקיקים שלו מודעים יותר או כנראה שפחות למי שמתבונן בו. אולי זאת הסיבה ששרים לצמחים כדי שיגדלו? אולי....


הגיוני לומר שנוכחות של צמח תשפיע פחות מנוכחות של חיה ואילו השפעתו של בן אדם תהייה המשמעותית ביותר. אבל גם בין בני אדם ההתפתחות התודעתית משתנה בין אדם לרעהו.

ואיזו השפעה תהייה לתודעה טרודה ומשוטטת? המחשבה היא גל מהיר יותר ממהירות האור והקול ורוב הזמן היא לא שקטה ואפילו גועשת, יוצרת תחושת מציאות של רעש בלתי פוסק. הכי קל לה, למחשבה, להיסחף אחרי החושים שבמרחב הפתוח חשופים לגירויים רבים. איך אפשר לייצב את גלי המחשבה כשהחושים מנהלים אותם כל הזמן?


האל קרישנה מלמד את ארג'ונה על הסכנה שבהיקשרות לחושים: "אגב הירהור במושאי החושים, האדם נקשר אליהם. מקשר זה צומחת תאווה ומתאווה מתעורר כעס". (בהגווד גיטה, 2.62)


לכן השליטה בחושים ובמחשבה חשובה לעין שעור:


"הו גיבור-חיל, אין ספק לכן, שמי שמונע את חושיו ממושאיהם, הוא בעל תבונה יציבה"

(בהגווד גיטה, 2.68)


כותב היוגה סוטרה, פטנג'לי מגדיר את היוגה כמצב של השקטת תנודות התודעה. זאת אומרת שמטרת טכניקות התרגול ביוגה נועדו להפחית את מהירות גל המחשבה או לשטח את התנודות שלו שנעות בפראות. בזמן תרגול נרצה ליצור תנאים אופטימאליים להשקטת המחשבה. כי אם נחזור לפיזיקה הקוואנטית- הניסוי הוכיח שחומר יכול לנוע כמו גל. האם, תיאורטית, גם ההיפך יכול להתרחש- שאם גל ינוע ממש לאט הוא יתנהג יותר כמו חלקיק? אם כן, נוכל להשפיע עליו כמו על חומר.


למה חשוב כל כך לייצב את המחשבה?

על תבונה יציבה אפשר לומר במילים אחרות שהיא גל שקט. שקט מביא לבהירות, ליכולת להיות שקולים ולהתחבר למצבי תודעה גבוהים יותר. אנחנו הופכים מאנשים שמגיבים למציאות, לאנשים שמייצרים את המציאות. כשאנחנו מתרגלים בתשומת לב ובנוכחות נפתח צוהר לתבונה לזרוח. אם נתאמן להביא את המודעות למחשבות שלנו נוכל לנסות לנקות אותן מתוכן שלילי ולהשפיע בצורה חיובית על האופן שאנחנו מתבוננים על אנשים ומשפיעים עליהם, ועל עצמנו. החוק השלישי בפיזיקה של ניוטון קובע שכל כוח שמופעל לכיוון אחד יחזור באותה העוצמה לכיוון השני. לכן כשאתם מתבוננים בעצמכם ובאחרים הרבו במחשבות טובות ונקיות משיפוטיות, כי הם תמיד יחזרו אליכם, במידה שווה.


נמסטה

61 views0 comments
bottom of page