top of page
Search

הרהור 22 | יוגה, פנים רבות לה

Updated: Jan 8



יוגה סוטרה הוא מדריך מעשי להארה. כתב אותה הקדוש פטנג'לי שהעניק לאנושות מספר מתנות כמו גם את תורת הריפוי ההודית, האיורוודה, שנכנסת לחיינו יותר ויותר.

פטנג'לי מסביר דרך משפטים קצרים, כמעט מוצפנים, על היוגי המקדיש את חייו לשחרור מחוסר הסיפוק התמידי, בדיוק כמו כל בן אנוש שמחפש חיים פחות לחוצים, סוערים, אלימים וקונפליקטיבים. גם היוגי חותר לשחרור מהחיים שלעיתים מרגישים שסוגרים עלינו ואנו וחסרי שליטה מול החיצים שהיקום שולח לעברינו.


כולנו נמצאים במצבי התפתחות שונים בנקודת זמן מסוימת. יכולת הבנה והבחנה היא תוצר של התפתחות זו ומתבטאת ביכולת הקוגניטיבית, הרגשית, הפיזית והמודעת שלנו.

מי שמתרגל בשיעורי יוגה מכיר את ההשפעה הנעימה שלתרגול יש על כל חלקי ההוויה שלנו.

מטרת המאמר היא להציג בתמציתיות את עיקרי הפילוסופיה של היוגה ואת הזרמים השונים שמייצגים אותה. אם החלטתם להעמיק קצת יותר בדרך, תגלו שחלק מהתפיסות עומדות בסתירה מוחלטת זו מזו, וכיצד תדעו באיזו דרך לבחור? בכוונתי לשפוך אור על ההבדלים ביניהן.


חשוב להבהיר כבר בתחילת המאמר שהפילוסופיה של המזרח שונה במהותה מהפילוסופיה של המערב.

השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, ועובדה זו מספיקה כדי לומר שדרכי החיים שלהן שונות.

ציטוט מויקיפדיה:

"הפילוסופיה המערבית עוסקת בחקר באופן אנליטי בנושאים שונים כמו:

ההכרה האנושית, קיום, מציאות, נפש, היגיון, מוסר, אושר, אמת, סיבתיות, ידע ושפה – גישתה של הפילוסופיה לשאלות אלה היא גישה ביקורתית, שיטתית, מעמיקה ומסתמכת על בניית טיעונים"


חשיבה מערבית היא מדעית, הגיונית, רציונלית, מטריאליסטית ואינדיבידואליסטית.

לעומתה הפילוסופיה של המזרח היא רוחנית ומיסטית, המחפשת את האמת והאושר הפנימי. דרך נוספת לומר זאת היא שהפילוסופיה של המערב מנסה לפרק ולחבר מחדש מושגים מתחומי החיים, בעוד שהפילוסופיה של המזרח מובילה לדרך חיים. ולכן, כאנשי תרבות המערב, בבואנו ללמוד את הפילוסופיה של היוגה אנו לומדים לתפוס את המציאות באופן שונה מכפי שהיא מוכרת לנו משחר הילדות.


לארבעה זרמים מרכזיים מחולקת הפילוסופיה של היוגה שלכולן מכנה משותף והוא, השחרור מסבל, שלטענתן, נעוץ בקיום האנושי.

יכול להיות שחלקכם תרימו גבה ותחשבו שאתם דווקא לא סובלים, ואיזה שטות זו. ובאמת יכול להיות שעכשיו, בזמן קריאת שורות אלה, שורה עליכם מידת מה של נינוחות. אך אל תטעו, כי היא זמנית. ואנחנו, שעסוקים רוב הזמן בניסיונות למחזר את תחושת הנינוחות מתבאסים כשהיא לא מגיעה. ואם הצלחנו לרגע אחד להחזיק בה, אנחנו יודעים מניסיון העבר שעוד מעט היא תתפוגג ואף עלולה להתחלף בחוויה הפוכה של חוסר נוחות, חוסר שקט, חוסר סיפוק, אכזבה, שברון לב ודאגה, חרדה ואובדן ...

כי בכנות אפשר לומר שרוב הזמן אנחנו בחוויה השנייה ומעט מאוד נמצאים בחוויה נעימה וטובה. הפילוסופיה של היוגה טוענת בצורה הפשוטה; שכל עוד אנחנו חיים בגוף, נידונו לחלות, להזדקן ולמות, מכאן שנידונו לסבול.

הפתרון של היוגה: שחרור מהסבל. (אם המילה הזאת צורמת לכם, תחליפו או ה בחוסר סיפוק תמידי)

איך? באמצעות התפתחות רוחנית. באמצעות גילוי "האני" האמיתי.

למה? כי לפי היוגה כשאנחנו מכירים וחווים את האני הגבוהה שהוא נצחי ובלתי משתנה, גם תחושת האושר יציבה וקבועה, ואינה תלויה בגורמים חיצוניים לנו.


כשאנחנו מתחברים לצד הרוחני בתוכנו מתפתחת היכולת לראות את מסכי האשליה ולנהל את הבחירות שלנו, ובכך להשפיע על הקרמה ולהשתחרר מהלידה הבאה.

את מתכון היציאה מהמעגל האינסופי מגישות היוגות על פי חלוקה לסוגים שונים של בעיות בחברה האנושית: כולנו לוקים בכל אחת מהן, אבל יש כאלה שמאפיינות אותנו יותר. היכן הייתם ממקמים את עצמכם בין הקטגוריות?

1. אנשים שנוטים למחשבות לא טהורות ואנוכיות

2. אנשים עם מחשבה מוטרדת ומפוזרת

3. אנשים שחסר להם ידע רוחני

הפתרון:

1. כדי לסלק מחשבות לא טהורות היוגה מציעה שחרור באמצעות קרמה יוגה. פעולה לא אנוכית.

2. לאלו שדעתם מוטרדת היא מציעה פוקוס דרך מדיטציה. רג'ה יוגה, היוגה של פטנג'לי.

3. יוגה אחרת מציעה להפנות את הפוקוס לשירות מסור לאלוהים, בהקטי יוגה.

4. לאלו שחסר ידע רוחני היא מציעה שחרור דרך ידע. ג'ננה יוגה

כל הזרמים ביוגה נשענים על אותם טקסטים עתיקים שהעיקריים והעתיקים הם הוֶדות והאופנישדות. לאורן כל זרם מציע פרשנות אחרת, ומכאן שהדרכים להארה שונות.

רג'ה יוגה

כדי להבין כיצד פרשנויות שונות באות לידי ביטוי אתייחס לטקסט שנכתב לפני 2500 שנה בערך הוא היוגה סוטרה שהוא אחד הטקסטים הנלמדים ביותר בבתי ספר ליוגה ובלימודי המזרח.

זה לא טקסט לשנן אותו, אם כי הוא נחרט על לוח הלב. הוא לא טקסט נבואי, ולא דתי, אם כי הוא תוצר של מסורת שיש בה גם כוחות בוראים, הורסים ומשמרים, אלים שחיים על פני האדמה, אלות פתייניות, לוחמים, אסטרולוגים ויוגים בעלי כוחות על אנושיים.

והנה הסוטרה שפותחת את היוגה סוטרה:

1.1 "כעת הוראת היוגה"

נשמע הגיוני, שהרי ספר שמדבר על יוגה, מתאים שיפתח במין אקספוזיציה שכזו. למרות שבבחינה נוספת זה משפט שמתאים יותר להיות כותרת מאשר סוטרה שמוצפנת בו חכמה. אבל אם מסתכלים עליו מקרוב, ובוחנים אותו במידת העומק הראויה, אפשר לפתוח צוהר אל שכבות הבנה עמוקה שלו. שנתחיל?

המילה "כעת"

מה הכוונה ב- כעת? זוהי מילה שמייצגת זמן כשלהו לפיכך היא עומדת בניגוד לאיזה זמן שקדם לה. עד כמה רחוק עבר זה, או עד כמה קרוב הוא?

את המילה "כעת", תפרש הדר כהני, מורה בחסד שמלמדת את הפילוסופיה של היוגה בצורה נגישה ומרתקת, תוך שהיא מצביעה על כך שהכוונה היא שהיוגה מתרחשת בהווה. זאת אומרת שהיוגה מתקיימת רק במצב של הוויה וכשתשומת הלב שלנו נתונה לכאן ועכשיו. אין מצב יוגה בעתיד ואין מצב יוגה בעבר, אלא שהיא מתרחשת ברגעים אלו של נוכחות.


פרשנים אחרים מציעים שהמילה "כעת" מצביעה על העובדה שבגלגול הזה אנו בני אנוש, כי מי יודע כמה גלגולים כבר עברנו מתוך 8,400,000 זנים שעל כדור הארץ. וכעת אנחנו בגוף אנושי. ולגוף הזה יש את כל הכלים לסייע לנו בתהליך הרוחני לגילוי העצמי, כדי להשתחרר מגלגל הלידה והמוות (סמסקרה). במילים אחרות, לשחרור מסבל. לכן כעת אפשרי להתחיל את התהליך.


גישות אחרות מציעות שתחילה עלינו לתרגל יוגה שמכינה לניקיון וטיהור ההכרה, כי רק במצב הזה ניתן לקלוט ולהבין את הידע הגבוה לגבי העצמי, וכעת, אחרי שההכרה נקייה התרגול אפשרי.

כעת יכול גם להתפרש כזמן שאחרי התרגול הגופני שמטרתו להכין את הגוף ואת ההכרה לישיבה ממושכת בריכוז מדיטטיבי, כפי שפטנג'לי מכוון אליו.

המילה "יוגה"

המילה "נובעת מהשורש יוג' שפירושו "חיבור" או "רתימה". נשאלת השאלה לרתום את מה למה? בטח שמעתם או קראתם על היוגה שהיא מחברת בין הגוף לנפש, לכן נשמע הגיוני שיוגה היא מילה נרדפת לחיבור. אבל מי שמכיר את הפילוסופיה שעל ברכיה התפתחה היוגה של פטנג'לי, יודע שהיא מחזיקה בתפיסה הדואלית של קיום חומרי מחד, שנקרא פרקריטי, ומאידך קיום של מודעות שנקראת פורושה. לתפיסתו של פטנג'לי הן שונות במהותן ונפרדות זו מזו.

פרקריטי היא כל התופעות הנגלות לנו; מהמעודנות ביותר ברמה האנרגטית כמו כח החיים, הנשימה המחשבות והרגשות, ועד למבנים דחוסים ןמוצקים יותר נוזלים, גוף האדם והאלמנטים על צורותיהם. היא מאופיינת בהשתנות, זמניות וכלייה. לחומר אין מודעות.

לעומתה פורושה היא גם אנחנו, והפוכה מהעולם החומרי: היא לא משתנה אלא קבועה, היא לא זמנית אלא נצחית ומודעת.

ואני רוצה לשאול אתכם: האם אתם מסוגלים לומר על עצמכם שאתם מודעות טהורה ונצחית? כנראה שלא. כנראה שגם אם תנסו להגיד את זה למישהו, הוא יחשוב שהשתגעתם.

הדרך של פטנג'לי קוראת תיגר על האחדות וטוענת להפרדה! לאחר שנצליח להפריד, אז נהייה מאוחדים עם עצמנו הגבוה. אבל השלב הראשון הוא יצירת הבחנה, ויווקה, בשפת המקור. הבחנה בין ה"אני" של עולם החומר לבין ה"אני" של המודעות האינסופית. שני כוחות נפרדים שבגלל ידע לא נכון, אנחנו נוטים להתייחס אליהם כאחד.

המילה "הוראה"

פטנג'לי מציין שאת היוגה יש להורות. זאת אומרת שיש הוראות. ואם יש הוראות סימן שנדרשת פעולה מסוימת. היוגה סוטרה היא מתכון של תרגול רוחני שיש לה מאפיין אקטיבי של פעולה, שבהמשך פטנג'לי מפרט אודותיה.

לסיכום, הסוטרה מתכוונת לומר שעכשיו אנחנו מוכנים להתחיל את השינוי הנדרש כדי להגיע למצב של הארה, סמדהי. (ולחדול ממעגל הסמסקרה של לידה ומוות).

בהמשך הרג'ה יוגה של פטנג'לי מורה לנו את השלבים לניכוי ההכרה דרך התנהגות מוסרית, שליטה על החושים ותרגול רציף ולאורך זמן של מדיטציה.


ג'ננה יוגה

מנגד לתפיסה של פטנג'לי היא האדוויטה ודנטה- זרם השייך לג'ננה יוגה, שטוענת את ההפך המוחלט: לא רק שפרקריטי ופורושה הם לא נפרדים אלא שהם לא יכולים להתקיים אחד ללא האחר. המשמעות של אדוויטה ודנטה היא אי שניות. לתפיסתה המודעות היא זו שמייצרת את עולם החומר, ופרקריטי קיימת בזכותה ומתוכה. המודעות היא הסובייקט האולטימטיבי וכל שאר התופעות הן האובייקטים שלה.

תחשבו על אדם חסר הכרה, שהמודעות אינה מתפקדת אצלו, בשבילו המציאות לא קיימת. לא סתם הדבקנו למצב הקליני הזה את הביטוי "צמח" כי לצמחים אין את המודעות שיש לבני האדם. הוא לא נחשב מת, אבל גם לא חי. מערכות הגוף עובדות ולכן נחשב, טכנית חי. אבל ללא המודעות הוא לא נחשב לבן אדם. בזרם הג'ננה יוגה לעומת המדיטציה של פטנג'לי או הקרמה יוגה, שאפרט בהמשך, אין טכניקות שצריך לתרגל במשך שנים. משתנתם היא שאם נכיר בעובדה שאנחנו ישות נצחית ואינסופית, כל הבעיות שלנו ייפתרו. לא נפחד מהמוות, לא נסלוד משינויים, לא נתמכר לעינוגים, לאוכל, לסקס, לסיגריות ונחייה לאור הידיעה שכל חומר מתכלה ונעלם, שזוהי דרך כל בשר, ולא נחרד מעצם המחשבה. מה שישרוד מעבר לבשר היא המודעות הנצחית שבזמנה תתגלגל לגוף חדש. לקרמה חדשה.

עם זאת, הידיעה הקוגניטיבית לא מספיקה כדי שבכל ליבנו נאמין ונחייה לאורה.

רובנו לא מרגישים ככה וגם רובנו לא פגשו גורואים אותנטיים כדי להגיד שזה אמיתי. כי מה שבעינינו נתפס אמיתי הוא חולף וזמני, ומתוקף ההזדהות שלנו עם הגוף שנולדנו איתו, חווית הקיום שלנו גם חולפת וזמנית. ולמרות המטרד שהמחשבה הזאת מייצרת אצל כל בן אנוש, גם אצל המוארים ביותר, קשה לנו להאמין בנצחיות שלנו ובעובדה שהיא תסיר מעלינו כל אשליה, פחד, קינאה, אכזבה, חולי ומוות. אבל זה באמת כך.

אמחיש במשל.

לפני המון שנים היה איש עני מאוד שעבודתו היתה לשטוף לאנשים את הבגדים המלוכלים בנהר. כל יום היה יורד לנהר, משפשף וחובט את הבגדים שוב ושוב עד שהבגד היה צחור. העבודה היתה קשה ובכל מזג אויר- בימי הקיץ החמים והלחים ובימי החורף הגשומים והקרים.

יום אחד מצא האיש אבן שקופה בקרקעית הנהר. הוא הרים אותה, אבל לא זיהה אותה כיהלום. הוא נקש עליה, דפק אותה על הסלעים ושם לב שהיא אינה נשברת. הוא החליט להשתמש בה לשטיפת הבגדים ולשפשף בעזרתה את הלכלוך הקשה. האיש שמח מאוד כי בזכותה עבודתו הפכה להיות קלה הרבה יותר.

גם אחרי תקופה שהשתמש בה, האיש נשאר סקרן לגביה ושאל את חברו הסוחר אם הוא יודע איזו אבן זאת? חברו שהיה גם איש פשוט לא ידע אבל היה מוכן לתת לו תבואה של חודש שלם בעבורה. האיש סרב בנימוס להצעה של חברו כי האבן באמת מאוד עזרה לו בעבודתו, ולא רצה להיפרד ממנה.

חבר אחר הציע לו ללכת לבעל מקצוע שמתעסק באבני חן, שאולי יוכל לסייע באבחון. וכך היה,

כשהוא ראה את היהלום עיניו נפקחו לרווחה! היהלום היה גדול ומושלם. הוא הציע לאיש סכום כסף עצום שבזכותו לא יצטרך לעבוד יותר אף לא יום אחד! האיש שמח לקבל את ההצעה ומאז לא עבד, ובנוסף כל הצרות שהיו לו בחיים בגלל העוני שלו, נפתרו.

המשל בא לומר שבכולנו יש את היהלום הזה ולו שמות רבים: פורושה, אטמן, עצמי, אלוהים....אנחנו משתמשים ביהלום שבתוכנו לצרכים בסיסיים של היומיום בגלל שאנחנו לא מכירים את השימושים האחרים שלו.. אבל מי שמכיר בערך של הפורושה ועושה את המאמץ למצוא אותו בתוכו, השכר שלו יהיה גבוה מאוד ולעולם יותר לא יחווה צער או סבל, וכל הבעיות שלו בחיים ייעלמו מעצמן.

אם בתיאוריה זה נשמע מופרך, אז איך בתוך חיי היום יום המתישים אפשר לראות מעבר לקצה האף שלנו, בקושי רואים את עצמנו, שלא לומר את האחר. הפתרון לאנוכיות היא הקרמה יוגה.


קרמה יוגה

קרמה היא פעולה שהמניע שלה חומרי-אנוכי, כותבת דורית לובן בספרה "מתאווה לאהבה". הקרמה שלילית ולכל פעולה בעולם יש הדהוד שהתוצאה שלו כלפינו וכלפי אחרים תהייה מיידית או במרחק של גלגולים. (מה שיכול להסביר לפעמים מקרי מוות שנגיד שהם לא "מוצדקים", בעיקר כשמדובר בילדים).

קרמה יוגה מכוונת שכל פעולה שלנו תהייה פעולה רוחנית, לא אנוכית, ודרכה להשפיע על הקרמה שלנו לטובה. אז בואו נבדוק את רמת הרוחניות ומצב הקרמה שלנו: נגיד שמתוך 365 ימים בשנה אנחנו מתרגלים פעם בשבוע "יוגה", ואם ממש עפנו על עצמנו נרשמנו גם לריטריט של חמישה ימים וחיזקנו את ההרגשה שאנחנו סופר רוחניים. אני אהיה נדיבה ואתן 65 ימים בשנה שהקדשנו להתפתחות רוחנית. ומה קורה ב 300 הימים הנותרים? אנחנו עסוקים בטיפוח הגוף, בלהדחיק את המחשבה שיום אחד נמות, בהתמכרויות, במערכות יחסים טובות או רעילות. אנחנו סובלים וגורמים סבל לאחרים.


פעולה שנחשבת לקרמה יוגה צריכה לענות על המאפיינים הבאים:

1 הפעולה נעשית על ידי אדם חי (פעולה על ידי מכונת שטיפה למשל, לא נחשבת לקרמה יוגה)

2 הפעולה נעשית במודעות; בידיעה של "אני עושה".

3 הפעולה יכולה לגרום לנו להנאה או לסבל

4 יש לה מימד מוסרי כלפי האחר של טוב ורע, נכון או לא נכון

5 הפעולה נעשית מתוך חופש בחירה


התנדבות יכולה להיחשב לקרמה יוגה, היא יכולה להעצים את תחושת ההנאה, היא נעשית בצורה מודעת ובהחלט שיש בה מימד מוסרי כלפי האחר. וחשוב מכל, בחרנו בה. סיפור שקרה לי ושסיפרתי לתלמידיי לשם הדוגמא היומיומית של פעולה קרמתית, אשתף כאן, ולא בכדי לטפוח לעצמי על הכתף

המקרה שהיה כך היה:

עברתי דירה. שבוע לאחר שעזבתי את הדירה הישנה בעלת הבית בקשה ממני לבוא ולנקות את הבית לקראת הדיירת החדשה. על פי החוזה, היא הזכירה לי, עלי להחזיר את הדירה באותו האופן שקיבלתי אותה. זאת אומרת מצוחצחת. והאמת שבעלת הבית צדקה. קיבלתי דירה פיקס. כשההובלה יצאה מהבית טיטאתי קצת את החדרים והסלון אבל ברגע שנעלתי את הדלת לא חזרתי לשם. פניי היו קדימה- לדירה החדשה שרק בה רציתי להשקיע את כל המשאבים שלי.

קבענו יום שאגיע לנקות. לפני כן, התקשרה אלי הבת שלה, עשתה תיאום ציפיות לגבי רמת הניקיון והוסיפה שכנראה יקח לי לפחות שש שעות לנקות. פניי נפלו. רוחי נפלה. ממש לא היה לי חשק להיכנס לסדר גודל כזה של ניקיון. בכל זאת הגעתי עם הציוד הנדרש, גם בעלת הבית היתה ולמזלי היא גם הביאה איתה מנקה שתעזור לקצר תהליכים.

התחלתי לנקות והקולות בראש התחילו לבעבע. "ממש אין לי חשק לזה", "מ'כפת לי מהדיירת החדשה". כשבעלת הבית ביקשה שנוריד את החלונות והרשתות הרגשתי מסוחררת כבר מרוב כעס וקוצר רוח.

מערכת היחסים שלי עם בעלת הבית תמיד היתה טובה ומכבדת וגם עכשיו נעניתי לכל דבר שביקשה, אבל ניסיתי להסתיר את חוסר הרצון המשווע.

תוך כדי וואקס-און וואקס-אוף התחלתי להיזכר בנושא שלימדתי בעצמי בשיעור הפילוסופיה לא מזמן. הסתכלתי על המצב בעיניים חדשות והבנתי שיש לי כאן הזדמנות לתרגל קרמה יוגה!

אני יכולה לבחור לשנות את הגישה. לצאת מתוך המחשבה האנוכית (של לא בא לי), ולחשוב עליה, על טובתה של הדיירת. אני יכולה לבחור שפעולת הניקיון תהייה לי אפילו נעימה. דמיינתי את פניה כשהיא תכנס לבית החדש ואת התחושה הטובה שתתלווה אליה. וואלה, גם אני שמחתי לקבל בית מצוחצח. חשבתי על ההזדמנות לתרגל נתינה, לצאת מאזור הנוחות, לשנות את ההתניה המחשבתית והראייה המצומצמת. לקח לי קצת זמן, אני מודה, עד שממש הצלחתי להרגיש פחות פראיירית ומבואסת. לאט כל המצב הפנימי שלי השתנה והניקיונות פשוט קרו מעצמם. אחרי שלוש שעות סיימתי שמחה וטובת לב. קרמה יוגה מקדמת אותנו אל עבר חברה מתוקנת. וכשאנחנו בהרמוניה עם הסביבה, אנחנו פנויים ללימוד ולתרגול רוחני.


בהקטי יוגה

גם עוסקת ביחסים, אבל בין האדם לאלוהים. זוהי שלמות היוגה הפרסונאלית. אחדות של יחסי אהבה עם האל במישור הרוחני הנצחי דרך שירות אוהב ומסור. אלה יחסים עם בהגוואן, האל בהיבטו האישי, שהתרחב לרבים כדי להרחיב את חדוותו עם אינספור מערכות יחסים, עם אינספור הנשמות. הפרשנות של היוגה הזאת היא שהנשמות רצו להרגיש את טעם האלוהות, לשים את עצמן במרכז ולשכוח מהאל העליון מהן. עבור נשמות אלה קיים העולם החומרי המוכר לנו, בצורת תודעה חומרית שמייצרת תחרות על עליונות וחשיבות בין אחד לשני. תהליך ההתמסרות הוא תהליך של השלת האגו, וראייה בכל אחד את האלוהי.


לסיכום

קרמה יוגה, ג'ננה יוגה, בהקטי יוגה ורג'ה יוגה – כל אחת מהן מובילה אותנו בצורה שונה קרוב יותר להבנת העצמי המודע והאינסופי. הן כמו מוזיקאי שרגיש לזיופים; הן מאמתות אותנו מול עצמנו ומעודדות אותנו לפעול בצורה נכונה עבורנו וכלפי הסובבים אותנו. הן מלמדות להשתחרר מראייה מצומצמת של אני ושלי לראיית האחר ולחוות כעת תחושת רווחה, שלווה, אמון, נתינה, בריאות, מסוגלות, יכולת וסיבולת.


כל אחד יכול לבחור אם ללכת בדרך הידע, ההתמסרות או המדיטציה.

בכל דרך שתבחרו, התמידו ברציפות ולאורך זמן והפירות יגיעו איתם.


נמסטה






11 views0 comments
bottom of page