הרהור 24 | היקום הסופי והקיום האינסופי

היקום הסופי

היקום החומרי בנוי מחלקיקים קטנטנים שמייצגים את גבולות הקיום שלו. היקום וצורות החומר השונות שבו מפסיקות להתקיים בשלב מסוים, בגלל התכונה של החומר להתכלות. הביטוי הזה מוצא את דרכו גם לשפה היומיומית כשאנחנו אומרים: "בסופו של דבר".. ומתכוונים לומר שלכל דבר יש סוף.

היוגה עוסקת בחקירת החומר והעל חומר, ומאמר זה מנסה לייצג את נקודת המבט המשתקפת מהכתבים העתיקים.

כל חומר שאנחנו מכירים נושא את אותם המרכיבים. למשל, שולחן עץ עשוי מסיבים, שהם צורה של מולקולות המסודרות במערך מסוים. המולקולות מורכבות מאטומים. המילה אטום ביוונית היא "אטומוס" - "זה שאינו ניתן לחיתוך", ולכן האטום היה נחשב למרכיב הסופי של החומר. כיום כבר ידוע שהוא מורכב חלקיקים קטנים אף יותר, כך שמבחינת חקר המדע הם הסוף החדש. האטומים מתגלמים באינספור צורות כצמחים, חפצים וחיות, למעשה כל העולם הנגלה. מעבר להיותו סופי, חומר מתאפיין בהפרדה, שינוי ותנועה. זיכרון, מחשבה ורגש משנים צורה ומתפוגגים, כך שלתפיסת היוגה הם נושאים מאפיינים של חומר, ולכן נחשבים חומריים. בהמשך נבין את המשמעות של זה.

צורות החומר ביקום מקבלות הגדרה ומאפיינים שיעידו על מטרתם ושימושם. בשרימד בהגוותם, טקסט מהמסורת העתיקה, עולם החומר נקרא "עולם השמות" כדי להדגיש את הנפרדות שבו. לידתנו היא לתוך עולם של הגדרות, מאפיינים ותכונות שבו כל אחד מקבל שם שמבדיל אותו מאחרים ומדגיש את הנפרדות מהאחר לשם יצירת הזדהות עם "אני" ו"שלי". בעולם החומרי הדברים נמדדים אחד ביחס לשני ותלויים זה בזה. לכן גם מושגים כגון חופש ואהבה יחסיים ותלויים בגורמים חיצוניים וחומריים.

לטבע החומרי מופעים שונים, ולבני האדם יש איכות חומרית שאין לשאר החיות הנקראת מודעות. מה תפקידה של המודעות במערך האנושי? נתחיל בחשיפת התשובה טפח אחר טפח, ואנסה להסביר את המבנה האנושי כפי שהיוגה מתארת - כמבנה בנוי שכבות משתרגות, מהשכבה הגסה ביותר אל המעודנת ביותר, מה המאפיינים שלהם וכיצד הם מתנהגים.

נתחיל בשכבה החיצונית, שכבת הגוף המוצק שקל לזהות את המאפיינים שלו- את צבע העיניים, את גובה הקומה, את אורך השיער ואת הקולות שהוא מפיק, ושמוגדר בגבולות העור.

הוא כולל את השרירים, השלד, העצבים וכל מה שתומך במערך הפיזיולוגי לקיומו.

שכבה חומרית פנימית יותר, וכבר אינה גלויה לעין היא השכבה של תכונות האופי. למשל אורך הרוח, שיעור הקומה והאינטליגנציה הרגשית. השכבות קשורות ומשפיעות אחת על השנייה, לכן מספיק לנו לעמוד על טיבו של אדם רק על פי המראה שלו, כי ניסיון החיים מלמד שלעיתים יש קשר בין השניים. אך למעשה הקשר מתחיל בשכבה עמוקה יותר שמחזיקה את אבני היסוד של האישיות - היא שכבת המחשבות, הזיכרונות והדמיונות. לכאורה המבנה הפסיכולוגי מתחיל כאן כשאם נחפור תחת אבני יסוד אלה, כמו בצלילה לעומקו של האוקיינוס, נגיע לחשיכה, לרבדים שלוטים באפלה.

בקרקעית תת המודע נחים הרגלים והתניות פסיכולוגיות שצברנו במהלך החיים האלה והקודמים, הן הסמסקרות בשפת המקור. הסמסקרות הן כמו נביעה שמבעבעת מן המחשכים מעלה דרך כל השכבות ונפלטת אל פני השטח כביטוי התנהגותי. הסמסקרות נסתרות מהעין ואף מהמודעות הרגילה, מניעות אותנו למעשי שטות או גבורה. האם לא נרצה להכיר אותם? האם בכלל אפשרי להכיר אותם כשאנחנו רוב הזמן מפנים את המודעות לשכבה החיצונית והשטחית ביותר?

היכולת להיות במצב של בחירה, בניגוד לתנועה מבעבעת, ספונטנית ובלתי מווסתת, כלומר ממצב אוטומטי למצב של שליטה, מתחיל בתהליך של התבוננות בשכבות השונות. הרי שום שינוי חיצוני בבגדים, בתספורת או במשקל הגוף ובטח שום שינוי בתנאים החיצוניים לא ישנו את הדי.אן.איי ההתנהגותי. רק שינוי ברבדים העמוקים יכול לעשות שינוי אמיתי.

כל שכבות החומר- החיצוניות, הפנימיות, הגסות והמעודנות, זקוקות לאנרגיה.

פראנה היא כח החיים, שכבה נוספת בגוף המתבטאת כפעולת ראייה, אכילה, עיכול, לידה, תהליכי חשיבה, זיכ�