לתיאורו של קירקגור, בתהליך ההתפתחות של האדם המודרני מאבד האדם האסתטי המכור לתענוגות, פורקן וסיפוק-החושים את תחושת שביעות-הרצון ומתבוסס בתחושת חוסר תכלית בחייו.
כעת מוטלת עליו המשימה לטעון את חוויותיו במשמעות חדשה; להזין את הגופים הנפשיים ולא רק את אלו הפיזיים. על מנת שתמורה כזאת תתרחש, נאלץ האדם לשנות את נקודת מבטו.
השינוי לא דרמתי. אם תרצו, זוהי הרחבה של זוית קיימת. המושג "לא רואה ממטר" ממחיש היטב את נקודת המבט של האדם האסטתי.
המעגל השני שמתאר קירקגור, המעגל האתי, מאופיין בהתבוננות רחבה יותר שכוללת את הזולת, ובמידה רבה את החובה האינדווידואלית כלפי הזולת. תפיסה מסוג זה היא תפיסה מוסרית- שמגלמת בתוכה את חוקי האתיקה. במעגל האתי ישנה ציפייה שחוקים אלה יתעוררו בתוכנו כמו חוקי טבע אחרים שטבועים בדי.אן.איי שלנו מרגע לידתנו. חלק מהבנה זו מובילה אותנו לתפיסה הבסיסית שהאדם הוא למעשה יצור חברתי וככזה עליו לדעת לפעול בתוך מערכות יחסים. איזה מערכות יחסים?
ד"ר דניאל נוה, אנתרופולוג שחי עם שבט הניאקה, שבט של לקטים-ציידים ביערות דרום הודו, מתאר את האפיסטמולוגיה (The ways of knowing) ואת תפיסת העולם שלהם לגבי המציאות. מה שחשוב בעיניהם הוא שבכל קונסטלציה קיומית יש אלמנט מובנה של חיבור. בניגוד אולי להיום שיש המון סוגים שונים של תפיסת מציאות, בקבוצות הלקטים שעדיין קיימות היום, מובחן בצורה ברורה איפה נמצא הפוקוס התודעתי שלי- זה לא מה אני חושבת על הסביבה, אלא איך אני קולטת אותה וכיצד היא, הסביבה, מגיבה ביחס אלי.
אסביר: במפגש שבין שני אנשים אין חשיבות למי האדם שאיתו אנחנו נפגשים- איזה נטיות, תחביבים ותפיסות יש לאותו אדם, מה הרזומה שלו, ועבודות שמגדירות אותו, אלא נקודת המבט בוחנת איך האדם הספציפי הזה ביחסים איתי.
מסגרת הבנת המציאות של אנשים, חיות, נהרות, צמחים, הרים וכן הלאה נתפסת באמצעות יחסים, תוך כדי יחסים ולמען יחסים. כל הפריזמה של המבט היא מתודעה של איך היחסים איתי.
הניאקה חווים את הסביבה כקהילה של ישויות חשות ומרגישות, וככאלה יש לנהוג בהם בכבוד. מתוך כך האחריות כלפי האחר (אחר= כל מה שבסביבה שלי) כבר מובנת בתוך תפיסת העולם שלהם. למעשה חוויית הסביבה נובעת מתוך שאלת ה"מי" (עומד מולי) ולא ה"מה". אצל קירקגור תפיסה זו מתפתחת רק אחרי שהאדם המודרני עובר מהמעגל הראשון האגוצנטרי, שבו הוא חווה אכזבה, כאב וסבל.
גם פטנג'לי יוצא מנקודת מבט שהאדם הוא קודם כל ייצור חברתי ושהסביבה חשובה לקיום שלו. במודל ההתפתחות הרוחנית שביוגה סוטרה הידוע בשם "שמונת אברי היוגה", או בשם המוכר לנו יותר, "אשטנגה- יוגה" נמנים שמונה שלבים להתעוררות.
מה שמעניין יותר בנושא הנידון הוא שהשלב הראשון הנקרא "ימה" YAMA בנוי מחמישה תת סעיפים, שהם קודי התנהגות של האדם בחברה.
כמו לבוא ולומר שתהליך רוחני יכול להתקיים בתנאי שקודם כל חלים על המתרגל חוקי מוסר בסיסיים, וללא זה ההתפתחות לא יכולה להתרחש.
לפני שארחיב על שמונת אברי היוגה אביא דוגמא לאופן שפטנג'לי מגדיר מה הן מערכות יחסים תקינות של יוגי דרך סוטרה 33 שבפרק הראשון.
הסוטרה מחלקת את האנושות לארבעה סוגים, ומתארת את האופן שהיוגי יגיב ביחס לכל אחת מהן.
סוטרה 1.33 (מתורגמת עם הפרשנות של סוואמי ונקטסאננדה)
"הגישה הבאה בעלת ארבע הפנים, המתייחסת לתהפוכות החיים ולכל מערכות היחסים, בהיותה תורמת לשלווה נפשית, מאפשרת לאדם להתגבר על הפרעות ההכרה:
1. ידידותית כלפי נועם, או כלפי אלה שנטיית ליבם נוחה ונעימה
2. חמלה על הסובל, וכשנמצאים במצב מכאיב, השתתפות תוך שכחה עצמית בצערם של אלה שעשויים להיות במצב מכאיב דומה
3. שמחה בהתלהבותם של אצילי הנפש או טהורים
4. שוויון נפש כלפי חוסר קדושה, לא להיגרר לתוכו ולבזות אחרים בשל אי קדושתם"
קל לנו להזדהות עם שלושת הסעיפים הראשונים- אנו מיודדים עם מי ששווה ודומה לנו, מפנים חמלה עבור מי שסובל ומעריכים את אלו ששמחים ונעלים. הקבוצה הרביעית מתייחסת לקבוצת אוכלוסייה של פושעים, גנבים, שיכורים, נוכלים וכיוצ'. היוגי מודע שהתנהגות של אנשים מסוימים רחוקה מלהיות טובה, אך אין הוא מנדה אותם, מרחם עליהם וגם לא מתחבר אליהם, אלא נוקט בעמדה של שוויון נפש כי אף פעם לא ניתן לדעת את סיבות השורש להתנהגותו של אדם. לכן תשובתו של היוגי לשאלה מדוע אנשים מתנהגים באופן כזה תהייה "אינני יודע"- בכנות, נאמנות ויושר. כשאיננו יודעים משהו הקשב מופנה פנימה אל תוך עצמנו. היוגי אינו מעביר ביקורת או מנסה לתקן אחרים, זו תהייה צביעות מצידו או תסביך עליונות שאינו ראוי לפוסע בדרך היוגה.
ופה אנחנו גולשים אל הימה הראשונה שהיוגי מתרגל בשמונת אברי היוגה.
אהימסה AHIMSA – אי אלימות – במחשבה, במילה ובמעשה. זהו עיקרון מרכזי בחייו של היוגי שמנסה לחיות מתוך הימנעות מפגיעה בעצמו ובאחרים. בדומה לתפיסת המציאות של שבט הלקטים-ציידים, הרבה יותר קשה לנו לפגוע במישהו שיש לנו איתו תחושה של חיבור. שבט הנאיקה מגדירים את האדם החכם כמי שיש לו את היכולת להיות עם אחרים תוך הימנעות מפגיעה מיותרת בין בני אדם, בעלי חיים, צומח ודומם.
הימסה= פגיעה. א= שלילה. ולכן אי פגיעה.
אהימסה כרוכה במודעות רציפה שיש בה קשב רב להימנע מהימסה.
אם נשים לב אנחנו נמצאים במצב של פגיעה רוב הזמן. שיפוטיות וביקורתיות כלפי עצמנו וכלפי אחרים היא מנת חלקינו על בסיס יומיומי. למשל, מי שאוהב לעשן אבל מנסה לכפות על עצמו להפסיק לעשן, זאת נחשבת גם פגיעה. הפסקת עישון צריכה להתרחש מבפנים, מתוך תהליך שנוצר משינוי תודעתי ולא כפוי על ההכרה והחושים. בגישה של כפייה אנחנו נופלים לבורות הפיתוי (RAGA- הרצון לשחזר תחושה נעימה) שבעקבותיו מתחיל מעגל של אכזבה וביקורת עצמית בשל הכישלון, שעל פי תפיסת הימה נחווים כאלימות שמופנית כלפי עצמנו.
למי שמעוניין להתחיל לתרגל קשב, נסו לשים לב לרגעים של ביקורת עצמית או כלפי הזולת. שימו לב לבחירת המילים בעת ויכוח. התבוננו בסביבה הקרובה לכם והתחילו משם. נסו להימנע משיפוטיות ורק להיות עדים למתרחש, גם אם הדרמה מתרחשת בתוככם.
האם נצליח להימנע לגמרי ממצבי תודעה אלימים? כנראה שלא. אבל ננסה להיות מודעים ככל שניתן על מנת שנפחית כמה שיותר.
נמסטה
Comentários