הרהור 1 – סבל כמניע לשינוי

הִתְחַלְתִּי כְּלִבְלוּב כֻּתְנָה

בַּחוּצוֹת. אָז הֱבִיאוּנִי אֶל חֶדֶר

וּבוֹ רָחֲצוּ אוֹתִי. אָז הַמַּהֲלוּמוֹת הַקָּשׁוֹת

שֶׁל אֵשֶׁת הַנּוֹפֵט. אָז אִשָּׁה אַחֶרֶת

טָוְתָה חוּט דַק, פִּתְּלָה אוֹתִי

סְבִיב גַּלְגַּלָּהּ. אָז בְּעִיטוֹת

הַנּוּל שֶׁלָּהּ יָצְרוּ אָרִיג

וְעַל אֶבֶן הַכְּבִיסָה, כּוֹבְסִים

הִרְטִיבוּ וְהֵטִיחוּ אוֹתִי לְסֵרוּגִין

עַד שֶׁנָּחָה דַּעְתָּם, הִלְבִּינוּ אוֹתִי

בְּאֲדָמָה וּבְעֶצֶם,

נִקּוּ אוֹתִי עַד שֶׁאַף אֲנִי

נִדְהַמְתִּי. אָז מִסְפְּרֵי

הַחַיָּט, פִּסָּה אַחַר פִּסָּה,

וְגִמּוּרֵי עֲבוֹדָתוֹ הַזְּהִירִים.

עַכְשָׁו, לְבַסּוֹף, כִּבְגָדִים,

אֲנִי מוֹצֵאת אוֹתָךְ וְאֶת הַחֹפֶשׁ.

הַקִּיּוּם הַזֶּה קָשֶׁה כֹּל כָּךְ

בְּטֶרֶם מִישֶׁהוּ לוֹקֵחַ אֶת יָדֵךְ.

מתוך "שיר עירום" מאת המשוררת ההודית ללה. תרגום הדס גלעד

ללה, מיסטיקנית ומשוררת הודית שהכתיבה שלה מוגדרת כשירה רוחנית נשית.היא נולדה בקשמיר בשנות העשרים של המאה הארבע-עשרה למשפחה ברהמינית (קאסטה גבוהה של אנשי דת) והשירים שלה מאופיינים בחיפוש אחר האלוהות הפנימית. אין הרבה מידע עליה מעבר למה ששיריה מספרים עליה. היא לא השתייכה לזרם דתי או פילוסופי מסוים מהזרמים שכבר אז היו ממוסדים – הינודואיזם, בודהיזם, איסלאם, אדווייטה ודאנטה, אלא גרסה שהאלוהות היא המודעות. המודעות היא הוויה אוניברסאלית ולכן טענה שלאף דת לא יכולה להיות בעלות עליה.

דרך השיר של ללה אני רוצה לשאול שאלה בסיסית - למה בעצם היוגה התפתחה?

פרח-הכותנה עובר עיבוד לבגד. הנתיב הוא נתיב ייסורים שהכותנה עוברת עד שהופכת לבגד (".. הרטיבו והטיחו אותי לסירוגין...") בדומה לסבל שאנו עוברים מלידה ועד תום מהלך חיינו, כמו להגיד שכל חומר בטבע, גם הרך והעדין ביותר כמו כותנה, עובר תהליך כלשהו של שינוי, וכל שינוי כרוך בהכרח במידה של סבל.

ללה היתה נוהגת להסתובב עירומה והיתה ללעג בפני החברה. הבגד הוא השיכבה הכי חיצונית לנו. הוא מסתיר וחוצץ בינינו לבין העולם ואותו יש להסיר ראשון כשאנחנו מתחילים לקלף מעלינו שיכבה אחר שיכבה בתהליך של התפתחות רוחנית. לכן נזירים מסירים את הבגדים האישיים שלהם שמאפיינים זהות מסוימת ועוטים בד פשוט מלופף על גוף.

השיר מסתיים בשורות:

"הקיום הזה כל כך קשה

בטרם מישהו לוקח את ידך."

היא מסכמת ואומרת שהקיום שלנו כרוך בסבל (דוקהה) וזאת למעשה נקודת המוצא של היוגה היא ששורש הקיום האנושי כרוך בסבל. הפיתרון: מערכת שלמה שפותחה כדי לתת מענה. היוגה מציעה דרך להתגבר על הסבל ויתרה מכך, עוזרת לנו להימנע ממנו לפני שהוא בא.

תהליך רוחני זקוק לליווי של מורה. ישנם תהליכים שקורים באופן טבעי ואוטומטי ללא ההתערבות שלנו ולרוב גם ללא המודעות שלנו. למשל תהליך של התפתחות האישיות שלנו הוא תהליך טבעי. התקבעות של הרגלים, של תפיסות חשיבה, של דפוסי התנהגות קורים לכל אחד, לשם כך אנחנו לא צריכים את עזרתו של אף אחד.

לעומת זאת בתהליך רוחני, כדי לראות תהליכים מתרחשים נדרשת מערכת הפעלה אחרת, נדרשת טכניקה ונדרש מורה שיעביר את הידע ויכוון את המבט.

הושטת היד בשיר של ללה היא ידו של המורה שלוקחת ומלווה אותנו בפיתולי ההכרה המודעת שמציעה מערכת היוגה,

כדי לעבור ממצב קיומי של סבל למצב של שחרור(מוקשה) מסבל.

נמסטה.