top of page
Search

הגיג 5- אם אין אני לי מי לי

Writer's picture: yael maimoniyael maimoni

Updated: Apr 27, 2022


A close up picture of dandelion leaves blowing in the wind

בהמשך לטענה של ד"ר אלכסיס קארל [הגיג 4] הפעם נחקור את הבסיס לסבל האנושי דרך עיניו של הפילוסוף ההולנדי סרן קירקגור (1813-1855).

קירקגור גורס שלאדם יש את היכולת לבחור את דרך חייו, והוא מחלק את תקופת החיים לשלושה מעגלי קיום – המעגל הראשון- האסתטי, השני – המעגל האתי והמעגל השלישי והאחרון הוא המעגל הדתי.


בבסיס התפיסה של המעגל הראשון- המעגל האסתטי, עומד פורקן הסיפוקים המיידים של האדם בכל זמן ובכל מחיר. בדרך זו הבחירות של האדם הן על פי שיקולים של הנאה, עניין, אושר וסיפוק. מאחר וכל הנאה היא זמנית, החיים במעגל האסתטי רצופים בתסכול בשל העדר משמעות לחיים שהתוצאה הישירה של דרך זו היא דיכאון וייאוש.


קירקגור מצייר לנו מעגל קסמים בלתי סופי שבו עולה בנו תשוקה כלשהי שאנחנו חייבים לספק באופן מיידי או כמעט מיידי, ומן הפעולה הזאת עולה תחושת הנאה ופורקן שהם תמיד זמניים ומוגבלים שמובילים לתסכול ולאורך זמן לדיכאון.


מערכת היוגה של פטנג'לי, מחבר היוגה סוטרה, מציגה באופן דומה חמש סיבות שגורמות לאדם לחוות מצוקה נפשית של דיכאון, חרדה, חוסר סיפוק וסבל. חמשת הסיבות נקראות גורמי הסבל, או בשמן הסנסקריטי- הקלשות (KLESHA)


הקלשה הראשונה היא "אוידיה" – AVIDYA - לעיתים מתורגמת כבורות (רוחנית) או כאי-ידיעה.

אי ידיעה של מה? של האמת. איזו אמת? האמת האחת והיחידה, האמת שאינה משתנה לא ביחס אלינו , לא ביחס לזמן, למקום או למרחב. האמת האבסולוטית של מי אנחנו ובעיקר ההבנה מי אנחנו לא. רק אנחנו יכולים לחוות את החוויות שלנו ולתת להם שם. שני אנשים שיעלו על רכבת הרים, כל אחד ייפרש את החוויה בצורה אחרת למרות שהם היו באותו הזמן והמקום. מאורע מסוים הוא לא טוב או רע אלא החוויה שלנו כלפיו היא טובה או לא טובה. אפשר להשוות את אי הידיעה לחלום רע שבו עולות דמויות מפחידות שבאותו רגע של חלום אנחנו בטוחים בממשות שלהם וחווים תחושות "אמתיות" של פחד ואימה. אבל כשאנחנו מתעוררים מהחלום אנחנו מבינים שזאת לא היתה המציאות. האוידיה מצביעה על כך שהמציאות כפי שאנחנו חווים וחיים על פיה, ללא הידע המתאים, נחווית באופן שגוי, לא אמיתי ולא מיטיב איתנו.


הקלשה השנייה היא "אסמיטה" – ASMITA -שמתורגמת כתחושת ה-אני. האני הנפרד.

כאשר רוח נושבת היא בעצמה אינה מודדת את מהירות התנועה שלה, אנחנו לעומת זאת מודדים אותה ביחס לעצמנו ומצמידים לה תארים כמו מהירה, מלטפת, קרה, מסוכנת וכדומה. הגל באוקיינוס אינו נפרד מהאוקיינוס. מולקולת המים הקטנה ביותר היא חלק מהאוקיינוס, והיא אינה מפרידה את עצמה משורש הקיום שלה. טיפת מים לא יכולה להירטב מהאוקיינוס, אבל אנחנו יכולים כי אנחנו לא חלק מהאוקיינוס. תחושת האני היא זו שמתייגת, ממיינת, שופטת וממשיגה אותנו ביחס ל..

תחושת האני (האגו) היא נקודת המבט שלנו, נקודת ההתייחסות שלנו לעולם שמפרידה אותנו (הרואה) מהאוקיינוס האנושי (העולם הנגלה).

כשאנחנו חווים את החיים מתוך תחושת מופרדות, לא נוכל לחוש הרמוניה.


הקלשות השלישית והרביעית הולכות יד ביד מכיוון שהן שני הצדדים של אותה המטבע.

"ראגה" ו"דוושה" – RAGA / DVESHA או בעברית- השתוקקות RAGA ודחייה DVESHA.

כשאנחנו מניחים שאנחנו ישות נפרדת אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להילחם על עצמנו, וכתוצאה אנחנו מחלקים את כל החוויות שלנו לשני חלקים: כאלה שאנחנו אוהבים וכאלה שאנחנו לא אוהבים. ישנם חלקים במציאות שאנחנו נמשכים אליהם, וחלקים במציאות שאנחנו נמנעים מהם. מה שעושה לי נעים אנחנו נרצה לשחזר, בדומה למה שקירקגור טוען – אנחנו מחפשים לשחזר שוב ושוב את ההנאות הפיזיות והרגשיות שלנו. ופטנג'לי מוסיף שאנחנו פועלים גם לכיוון ההפוך – להימנע ככל שניתן מחוויות לא נעימות. לעיתים אנחנו חווים את שני הקצוות בעת ובעונה אחת- כאשר הלב מוביל לכיוון אחד, אבל ההיגיון לכיוון השני, כמו שלפעמים אנו חווים באהבה. במתח הזה אנו חווים רגשות שליליים. בשל החוסר בידע הנכון, אנחנו לא מבינים שהתפיסות האלה הן תפיסות הכרתיות בלבד, שניתן לשנות, ואיתן את תפיסת המציאות כפי שהיא.


הקלשה החמישית נקראת "אבהיניבשה" -ABHINIVESHA – היצמדות לחיים.

כל בני האדם מפחדים פחד אינסטנקטיבי מהמוות כי אנחנו מדמיינים את סוף החיים כסוף נורא ואיום.

ההשתוקקות והדחייה פועלות את קסמן עלינו- אנחנו משתוקקים לחיות ודוחים את רעיון המוות. הדת מעניקה משמעות למוות ומבטיחה לבאים בשעריה שאם ילכו בדרכה הם יזכו לפרס, לעלות לגן עדן, או שאם יילחמו בשמה יקבלו 72 בתולות בגן עדן, וכן הלאה... כל התאוריות הקיימות היום בנוגע לסוף החיים נועדו כדי לרכך את ההתמודדות עם המוות. מדוע אנחנו מפחדים מן המוות? בגלל הדחף הבסיסי לשימור העצמי האינדווידואלי ובגלל הבורות שבהבנת מקור החיים והמוות.


כשאנו מתחילים להבין את המנגנונים שמפעילים אותנו, שמעצבים את תפיסת המציאות שלנו, אנחנו יכולים לראות איך אנחנו טווים את מערכות היחסים שלנו עם הסביבה והעולם. נתחיל להבחין מתי תגובה שלנו נובעת בגלל דחייה למשהו או למישהו או מתוך סיפוק של צורך רגעי שעולה בנו. איזו תחושה עולה כשהחוויה מסתיימת. האם אנחנו שמחים שהיא עברה או נעצבים שהיא חלפה? האם נרוץ שוב לתחילת התור של רכבת ההרים כדי לחוות שוב את אותה תחושת הנאה, או שלא נרצה לשחזר אותה יותר אף פעם ולדחות מעלינו את חוויית האימה, והאם חוויה נעימה יכולה להרגיש בדיוק כמו קודמתה? ואם לא, האם נחווה אכזבה בשל כך? נתחיל בחקירה ונראה מה עולה.


קירקגור מציג את המונח "קפיצת אמונה" המתאר את ניסיונו של "האדם האסתטי" להעניק מחדש משמעות לחייו.

בשל התסכול והייאוש הנובעים ממעגל החיים האסתטי, פונה האדם לדרך חיים שונה, שאותה אציג לצד הפתרון שהיוגה מציעה, בהגיג הבא.


נמסטה.

33 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page