יוגה היא שביל להתפתחות רוחנית, ולכן ניתן לומר עליה שהיא מפגש. המקום שבו אנחנו פוגשים את עצמנו. זה יכול להיות על מזרון-התרגול ובעיקר מחוצה לו.
מתי היוגה יכולה להתרחש?
בכל רגע ובכל מקום! במנוחה, במאמץ, בשעות עבודה, בעת ויכוח, בזמן כתיבה, בשעת אכילה, תוך כדי החלפת פנצ'ר וכו'.....
לא משנה באיזה מצב אנחנו שוהים, הפוטנציאל לתרגל יוגה קיים.
יוגה היא לא רק אסאנה (תנוחה). האסאנה היא כלי מתוך כלים רבים הקיימים במערכת היוגה שמטרתם להגביר את הווליום פנימה. אנשים שבריאים (רוב הזמן), גם אם נושאים מגבלה תנועתית, יכולים לתרגל אסאנות, אבל ללא הנחיה נכונה הם לא בהכרח מתרגלים יוגה, אלא מבצעים תנוחות¬-גוף. אצל מי שקיימות יכולת קוגניטיבית, היגיון והיכולת לחוות – להם התנאים הבסיסיים לתרגל יוגה.
תנאים מקדימים לתרגל יוגה הם ויתור ומתינות
ויתור.
בתרגול אסאנה צריך לוותר על הרצון לתרגל כמו כולם או כמו המורה. לוותר על התפיסה שחייבים להיות גמישים. כמה פעמים שמעתי את המשפט: "אני לא יכול לתרגל יוגה כי אני לא גמיש.ה".
יש לוותר על הרעיון שהצורה של האסאנה חשובה, לוותר על הדחף להציב לעצמנו מטרות שמקדמות הצלחה. בכלל לוותר על המושג "הצלחה", לוותר על המושג "כשלון", לוותר על מוטיבצית יתר. ולא פחות חשוב להיות מוכנים לוותר על תפיסת המציאות שלנו המוכרת לנו, ולהשלים עם העובדה שאולי יש מציאות ששונה ממנה. ושהידע שעליו התבססו ההורים שלנו, המחנכים שלנו ותפיסות התרבות המערבית לגבי עצמנו וכיצד אנו חווים את המציאות, לא הוכיחו את עצמם במבחן החיים הטובים - כי בסופו של יום אנחנו כואבים, מתוסכלים, חווים מאבקים פנימיים וחיצוניים וסובלים לא מעט.
כמה פעמים שאלנו את עצמנו מה אנחנו עושים לא נכון? כאילו שהמתמטיקה של הטבע אינה מסתדרת עם הנוסחאות שלימדו אותנו כילדים.
שהמנגנונים שסיגלנו לעצמנו עד היום לא משרתים אותנו בדרך למפגש עם עצמנו (יוגה) ולהגשמה של עצמנו (התפתחות רוחנית).
היוגה מציעה נקודת התייחסות אחרת לגבי מהי אמת ומהי אשלייה מתוך הנחות בסיס ברורות והגיוניות שאינן מתנגשות עם מה שידוע לנו על עצמנו ועל המציאות. להיפך. היא, היוגה, מצביעה על כיוון התנועה הטבעי שלנו ועוזרת לנו להסתנכרן עם חוקי הקיום שפועלים עלינו כדי לפעול מתוך הרמוניה.
מתינות.
יוגה לא יכולה להתרחש כשאנחנו מסגלים לעצמנו אורח חיים קיצוני אלא כשאנחנו מתרגלים מצב תודעתי של מתינות. לא במצב נזירות או סגפנות, לא בהרים מרוחקים ממשפחה, לא בביטול עצמי ולא בהכחדה של תאוות.
ההליכה לקצוות היא מכשול להיות במצב של יוגה. היוגה לא מציעה נסיגה מהחיים ולא מסלול בריחה מהם, אלא לחוות את החיים במלא העוצמה, מתוך מפגש עם עצמנו קודם כל.
בטקסט החשוב, הבהגוואד גיטה, (השיר האלוהי)- ספר מרכזי בלימוד הרוחני של היוגה, האל קרישנה אומר לארג'ונה (לוחם גדול): "איש אינו יכול להיות יוגי אם הוא מפריז באכילה או ממעיט בה מדי, או ישן יתר על המידה או פחות מן הדרוש".
וללה [ראו פוסט קודם] כותבת בשירה כך:
"כאשר תאכלי יותר מדי,
תשכחי את האמת,
וצום ימלא אותך בגאווה,
אז אכלי עם משמעת פנימית
ובמודעות. היי
אדם רגיל.
ואז תפתח הדלת, ותכירי את הדרך.
ללה, נהגי במתינות!"
[תרגום, דני וולפשטיין]
נמסטה